A,B,C,D,E-STORY OF DEATH

A:"אפשר לישאול למה אתה שונא אותי?"

B: "אני שונא אותך… אני שונא את מי שאת…"

A: "אבל.. למה? מה עשיתי רע?"

B: "כלום, אבל מי שאת.. זו הבעיה העיקרית.."

הם מנסים ליגרום לי להישתנות, לבצע פקודות כמו כלבלב מאולף, ולהיותבשקט.

הם מנסים ליגרום לי להיות מי שהם רוצים שאני אהיה..

ולא מקבלים את מי שאני באמת..

A: "אתה מצפה שאשתנה?"

והם שותקים, או מכחישים במהירות.. אבל בלב שלהם הם יודעים טוב מאוד,שהם רוצים שאשתנה.

B: "זה או שתיהי איתי לפי הכללים שאני קובע, או שתיהי לבד.."

מעמידים אותי בבחירה בילתי אפשרית.. להישתנות בישבילם? או להישאר מישאני…?

A: "איך אתה מצפה ממני ליבחור? בין מישהו שאני אוהבת, לביןעצמי..?"

B: "ההחלטה היא שלך.. אבל כמו שאת עכשיו.. אני פשוט לא רוצהלדבר איתך, להיות בסביבתך או לתקשר איתך בדרך כל שהיא.."

הם שותקים, מפנים את הגב והולכים..

משאירים אותי לבד באפלה של לא מודע, בלי יכולת ליבחור, בלי שיהיה שםאף אחד..

פשוט… לבד.

C: "אני לא מאמינה שהיא עשתה את זה! זה.. באשמתי.."

עכשיו, לאחר שאני כבר לא בעולם, הם מתחילים לחשוב על המעשה ולהיצטערעליו.

B: "זו לא אשמתך… זו אשמתי.. אני רציתי לשנות אותה… לאהנחתי לה לרגע.."

ועכשיו הם יתווכחו מי אשם, כאילו שהם מחפשים רחמים ותשומת לב..

ובזמן שאלו מיתווכחים, אחרים בוכים, אחדים אדישים, והרבה, הרבה מאודאחרים – פשוט חושבים על זה בשקט, ודמעות זולגות מעיניהם.

D: "אבל… למה היא עשתה את זה?!"

כאילו שאתם לא יודעים..

מנסים להראות תמימים כל כך..

E: "זה לא משנה כבר.. המעשה נעשה.. ואת הזמן אי אפשר להחזירלאחור.."

אחד מבין את זה, ואומר את האמת.. וכל האחרים..;

C: "יש לך לב אבן, אתה פשוט מוותר עליה?!"

אין לו לב אבן… *לכם* יש לב אבן.. שיסעתם אותי לאט לאט בלי לשים לבשבכל מילה שלכם, אתם סודקים אותי עוד ועוד..

B: "אבל.. אתה צודק.. אי אפשר להשיב אותה לחיים יותר…"

פחדן.. הוא מיסתובב ובורח מן המציאות כשהאחרים נושאים עיניים לכיווןהגופה התלויה מן הצוואר, הגוף הרפוי על שתלוי על העץ..

C: "היינו צריכים לעצור אותה כשהיתה לנו היזדמנות.."

D: "לא היינו צריכים לידחוק בה.."

B: "היינו צריכים… לתת לה להיות עצמה.."

כאן, אתה צודק B, היית צריך לתת לי להיות מי שאני.. בליתנאים…

E: "אני מרגיש רע.. כאילו שהרצון ליחיות דועך בי.."

אוה E.. תמיד היה לך אכפת.. אבל אתה לא מבין, שאין לך כל חלק בזה.. ואנימיצטערת שאיכזבתי אותך כל כך.. אבל לא הייתה לי ברירה..

לא הייתה לך ברירה?! היית צריכהלהיתמודד עם זה בימקום ליברוח מהכל!
את אשמה בסבל שלהם, בכאב שהם חווים!

והם אשמים בכאב שאני חוויתי, ובכאב שללאכוונה גרמתי להם..

זה באמת כבר לא משנה! E חושב להיתאבד, B חותך את עצמו, C, היא הולכת לפגישותפסיכולוגיות שמרוששות את המישפחה שלה.. D, מיסתגר, מפסיק לאכול.. בדיכאון.. וגם עוד המוןאחרים שישאו תחושת אשמה לנצח!

אבל.. Eצודק.. אין אפשרות להחזיר את הזמן לאחור.. וגם אני, אשא תחושת אשמה לנצח על הכל..

B: "אהבתי אותה.. ובכל מיקרה.. לא נתתי להחופש ביטוי עצמי.. קבעתי כללים, והרסתי אותה מבפנים.."

C: "אני אשמה.. בסך הכל.. לא הייתי שםבישבילה.."

D: "אני כבר לא רואה סיבה בחיים.. עם האשמההזו, כי כולנו יודעים, שזו אשמתנו.."

E: "אבל אנחנו חייבים להיתמודד! אסור לנולוותר על הכל.."

C: "היא הייתה החברה הכי טובה שלי! כמו אחותבישבילי! ואני לא יכולה להיתמודד בילעדיה!"

D: "לוותר על מה?! על החיים שלא נישארולנו?!?"

B: "זה לא קשור אליכם… האשמה כולה מוטלתעליי.. אני זה שדחק בה לקצה.."

E: "לא, B, האשמה מוטלת עלכולנו.. כולנו היינו שם, ולא שמנו לב לכך שהיא נישברת.. מיתפרקת.."

B: "מספיק E! כולנו מרגישים רע!וכולנו יודעים שהאשמה מוטלת עלינו!

E: "אל תוציא את הזעם שלך עליי! אמרתבעצמך.. אתה דחקת אותה לקצה!"

יופי, רואה מה עשית? עכשיו הם יאשימו אחדאת השני, וזה יגמר בכך שכולם יצאו שבורים!
וכל זה – רק כי את לא מסוגלת להיתמודד!

תחושות האשמה והמצפון נושכות.. וכל מה שאנייכולה לחשוב עליו כרגע.. זה למה אני תמיד מפשלת.. כל דבר.. אני מצליחה להרוס..אולי עדיף להם בילעדיי, B יוכל להיתאהב, Cתימצא מישהי שבאמת תיהיה החברה הכי טובה שלה.. D ו-Eלא יצטרכו להעמיד פנים שהם חברים רק ביגללי.. באמת יהיה להם טוב יותר בילעדיי..

לא! לא יהיה להם טוב יותר! הם מיתפרקים!נישברים כמו שאת נישברת!
ובסופו של דבר.. לא ישאר להם כלום! זה באמת מה שאת רוצה!?!?

לא.. כמובן שזה לא מה שרציתי.. אבל אני לאיכולה לשוב לחיים… אני לא יכולה לחזור אחורה בזמן!

אז אין לך ברירה, אלא לשבת בשקט בצדוליצפות בהם מיתפרקים אחד אחד.. כבר אין לך.. שום דבר לעשות..

C: "לריב לא יעזור לנו עכשיו.. באמת שלא..אנחנו צריכים לידבוק אחד בשני.. נוכל להמשיך הלאה, כמה שזה קשה.. אם נעזר אחדבשני..

אוה הינה בחורה אינטילגנטית! למזלך היאיכולה להציל אותם מהמבוך בו גרמת להם להקלע!

גם אחרי המוות אני מדחיקה את האשמה, והיאלא תשוב להטריד אותי שנית..
פרק החיים שלי היה קצר, וניגמר מיזמן, עכשיו, אני רואה את החברים שלי פותחים ספרחדש, ופרק ראשון ניפתח, בלישכוח ממני… כדי שהרגש לא יוכל ליפגוע בהם שוב..