מספרת333
עוד סיפור דבילי פרי עטי!!
שוב כותבת כי התבטל שיעור ושמו אותנו במחשב -_-

סיפור הזוי חדש שכתבתיייי!

מספרת333 10/02/2014 723 צפיות 2 תגובות
עוד סיפור דבילי פרי עטי!!
שוב כותבת כי התבטל שיעור ושמו אותנו במחשב -_-

מעשה בנערה עצובה, שעבדה כמשרתת בבית הרוזנת הגדול. יום אחד, הלכה הרוזנת לביתו של המלך, והנערה נשארה לבדה, עם הרוזן ובנם. אחד הטבחים הכין חליטת תה ונתן אותה לנערה ואמר לה שהיא עבור הרוזן. הנערה הנהנה, ונתנה את התה לרוזן. לפתע החל להשתנק, נחנק, ונפל שקט, גופתו קרה.
כאשר הרוזנת חזרה וראתה את הרוזן שוכב, רגזה על הנערה, "מה עשית?" שאלה אותה, ושלחה אותה לנקות ולקרצף קומה שלמה כדי להעניק לרוזנת זמן לחשוב על עונש ראוי.

"אנו נדחוף אותך לבאר העמוקה הזו" אמרה לה הרוזנת, והצביעה על הבאר שעמדה בחצר.
"א- אבל זו איננה אני" בכתה הנערה, "א- אמרו ל-לתת לרוזן את הת-תה ופ-פשוט עשיתי ז-זאת"
"למה?!" שאלה הרוזנת, בוכיה ושבורה.
"לא ידעתי" אמרה הנערה, בכיה שלה ושל הרוזנת מתערבבים ויוצרים מקהלת בכי, מלווה בציוצי ציפורי הרוזנים.
הנערה עמדה, כבולה, בוכה, דמעותיה משמיעות "פליפ" קטן כאשר נוחתות על מי הבאר. הנערה עמדה, זקופה, מוכנה, למרות שהאשמה לא הייתה בה. בנם של הרוזן והרוזנת דחף אותה לבאר, בעוד היא עוצמת את עיניה, כנראה לנצח.
היא הרגישה כיצד היא נופלת, כיצד הרוח הקרה נושבת בה, כיצד היא מתחילה לטבוע כעבור זמן-רב.
כאשר ראשה נכנס למים, היא פקחה את עיניה, שצרבו. היא הבחינה בכתוב, חרוט על דפנות הבאר, והחלה לקרוא את הכתב המוכר- ועם זאת כל כך לא מוכר, כל כך מוזר.
"והנערה אשר תיפול בעונש, תינצל ותחייה מחדש- חיים טובים יותר משהיו לה, ואף תכפר על מעשיה. תיוולד היא מחדש, זוכרת עברה, פחות אחרת, ויותר שמחה" היא קראה בלחש, ושוב, אך חזק יותר, "… פחות אחרת ויותר שמחה", "… פחות אחרת ויותר שמחה", "… פחות אחרת ויותר שמחה!" צעקה לבסוף, קולה מהדהד בבאר וחוזר אליה מעלה אותה למעלה, אל האוויר. היא עצמה את עיניה, מניחה להד קולה לשאת אותה אל סף הבאר. הרוזנת עמדה שם, וגם בנה שלה ושל הרוזן שנפטר.
"שלום" אמרה הרוזנת, כאילו לא שמה לב מהיכן צצה הנערה.
"שלום" אמרה הנערה, מחוייכת.
"שלום" אמר גם בן- הרוזנים, והם נכנסו לארמון.
"בעלי נפטר לא מזמן" אמרה הרוזנת, "אחת המשרתות הרעילה אותו"
"זה… סיפור עצוב".
ואז היא הבחינה בטבח שהורה לה לתת למלך את התה.
"זה הוא האשם" לחשה, מצביעה אליו קלות, ולאחר שנשמה עמוק חזרה על המשפט בקול צעקה.
האיש היסס ולבסוף הודה, "נמאס לי מלשרת, הגיע הזמן שיהיה כבוד למשרתים!" הוא אמר בכעס.
בן הרוזנים שלף סכין וקרא, "הרגת את אבי, היכון למות!" ובעודו תוקע את הסכין בבטנו של המשרת, המשיך וקרא "עוול נעשה ללא אשמה!".
"היא בסדר" אמרה הנערה, "זו אני".


תגובות (2)

בביוטכנולוגיה?

10/02/2014 05:59

כן -_- עלית עליי

12/02/2014 12:30
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך