סיפור חסר שם

"בבקשה לא! תעזבו אותי!! מה עשיתי לכם??" היא התחננה. אך הם התעלמו מזעקותיה והמשיכו להפליא בה את מכותיהם. כל איבר בגופה כאב, והיא רק ייחלה לרגע בו הכל ייגמר. מזווית עינה קלטה צללית מוכרת, וכשהפנתה את ראשה היא ראתה את אחיה מביט במתרחש מהצד. בכוחות מאומצים התקדמה לכיוונו וביקשה את עזרתו. אך הוא רק הביט בה ולא עשה דבר. היא סוככה על ראשה בידיה, וכעבור רגע חטפה בעיטה ברגל. כאב עז חתך את גופה, והיא חשה טיפטוף חמים זולג במורד רגלה ונספג במכנסיה. היא צעקה בכאב, אך זה רק עורר את צחוקם. כעבור מספר דקות מייסרות נוספות הם עזבו אותה, צוחקים לאידה, והלכו לדרכם. היא נשארה שרועה על האדמה עוד שניות אחדות, ולאחריהן התרוממה ממקומה. כל גופה כאב. היא ראתה את אחיה עומד ומביט בה והתקדמה לכיוונו. "אני מצטער-" התחיל לומר. "אתה לא!" היא קטעה את דבריו. הוא השפיל מבטו. "יכולת לעצור אותם!" הטיחה בו. "לא… את לא מבינה… הם איימו עלי…" ניסה לומר. "לפחות היית מנסה! אבל לא, אחי היקר לא יסכן את עורו כדי לנסות לעזור לאחותו…" אמרה במרירות. "תביני, הם רק היו מרביצים גם לי…" ניסה שנית לעורר את רחמיה. "אוי, הם היו מרביצים לך" לגלגה עליו. "ומה היה קורה אז? לא היה קורה לך כלום! הם לא מעיזים לפגוע בך! אבל תראה מה הם עשו לי!" היא הרימה את שולי מכנסיה וחשפה פצע ענקי מכוער על רגלה. הוא טמן את ראשו בין ידיו ולא אמר דבר. "אז אולי אני לא מבינה! ואולי אני סתם תינוקת! אבל אני לעולם לא הייתי עושה לך את זה!" היא צעקה והלכה, מדדה בכאב, מותירה אותו עומד לבדו.