עולם מתוכנת

זה היה שעת לילה מאוחרת, שותתי ברחובות, שקועה במחשבות על העבר ההווה והעתיד, הזמן חולף לנגד עניי אך לעולם לא נגמר, לא מאיץ, לא מאט, ולא עוצר, אף לא לרגע קט. הוא לא נותן לי רגע מנוחה, ואני יודעת שהשקט שאני שומעת תוך שניות אחדות יעלם יחד עם צרחה שתבוא מפי התינוק בבית ליד או מהטלוויזיה שמשדרת תדרים אל מוחנו במשך כל יום. עולם מתוכנת, הכל מזויף ומחא בשקרים, כל אחד מחייך את החיוך השקרני שלו וממשיך כאילו הוא מכונה חסרת רגשות.
הכל אחר, הכל כואב, הכל משתנה, ואני לבד תוהה, איך אף אחד לא עוצר את הטירוף הזה שאנחנו חיים בו איפה כל מה שגדלנו עליו? ממתי אין ערכים מעולם הזה? וממתי היפה יותר הוא החזק יותר.

אז הסכין ביד שלי, והנה עוד נשמה, שלעולם לא תחזור לגוף שלה, בגלל עולם מעוות