אני חושבת שנטישה זה דבר לא פחות גרוע ממוות, בעיקר אם מדובר בבן אדם הקרוב אלייך יותר מכל, כמו אמא שלך.

עזובים

20/08/2013 648 צפיות תגובה אחת
אני חושבת שנטישה זה דבר לא פחות גרוע ממוות, בעיקר אם מדובר בבן אדם הקרוב אלייך יותר מכל, כמו אמא שלך.

אור השתוקק לפלוט צווחה, להוזיל דמעה מעיניו, לקלל. הוא השתוקק לחשוף את רגשותיו ולהוציאם מנפשו הכאובה. במקום זאת, הוא נשכב על הדשא הלח והרענן, עצם את עיניו והחליט בנחישות לא לפקוח אותן.
"הכאב קשה מנשוא," שמע קול דקיק מימינו. "לו שבקה חיים, המצב היה שונה. נטישה שכזאת," המילים הדהדו בראשו המסוחרר עד כאב של אור.
"פשוט לקום בוקר אחד ולהסתלק, ללא התראה. להותיר בבית ילדה חולה וילד שרק מלאו לו חמש עשרה שנים תמימות. לעולם לא היו צריכים להותיר לה להיות אם."
היא נטשה אותו. היא עזבה אותו. למרות החלטתו, פקח את עיניו וטמן את פניו בדשא הקריר.
"קום," קול נשמע ממרומיו. הוא הרים את ראשו באנחה. בחור תמיר ושחום עמד לצידו, מושיט אליו את ידו הרחבה. אור סילק אותה מדרכו בפזיזות וקם בכוחות עצמו. הוא נעץ את עיניו בפניו העגומות של הבחור.
הן היו מלאות רחמים, ניצוץ של התנצלות התנוסס בעיניו השחורות של הבחור.
"איך אתה מרגיש?" הבחור שאל.
"רע," קולו של אור היה חלוש, זאת הייתה הפעם הראשונה שדיבר מאז שאמו עזבה. הוא השתוקק לטמון שוב את פניו בדשא הרך.
"אתה תהיה בסדר," השיב הבחור והניח יד אבהית על גבו. אור נרתע ממגעו, והתנתק ממגעו במהרה.
הם החלו ללכת, מתקדמים לעבר מכונית משטרה. אחותו הקטנה ישבה על המושב השמאלי. הוא טמן את ראשו בשערה, מכיוון שלא רצה להביט במבטה הנוגה. איך היה מסוגל לא לחשוב על אחותו הקטנה? זעם מילא אותו. הוא התנתק ממנה והביט בעיניה החודרות. "ליה, את תהיי בסדר, את שומעת? אני כאן."
היא הנידה בראשה בתנועה כמעט בלתי מורגשת.


תגובות (1)

גם אני. אני פשוט לא מבינה איך אפשר לנטוש את הילד שלך…
אהבתי מאוד, הכתיבה ממש יפה וטובה =)

20/08/2013 14:32
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך