על גאווה וצבעים אחרים

היה זה יום הגאווה הישראלי, ואני תפסתי את האוטובוס האחרון של יום שישי. האוטובוס היה עמוס בכל המינים והעדפותיהם. כשפילסתי את דרכי בין זוג הומואים מקושטים בדגלים צבעוניים, שפלירטטו זה עם זה, פגעה ידי בראשו של אדם כלשהו.
הסתובבתי במטרה להתנצל, רק כדי לגלות שהאדם הוא למעשה ג'ינג'ית יפיפיה שחייכה אלי בחזרה ואמרה שזה בסדר. התיישבתי כך שיכולתי לראות אותה, בריחוק של כמה מושבים. היא האזינה למוסיקה בזוג אזניות צבעוניות שכיסו את אזניה, עת שסידרה קלמר מלא בצבעי שמן. אני נעצתי בה מבט מרחוק, וחשבתי שהתאהבתי בה, למרות שהחלטתי שהיא צעירה מדי. כבר רציתי לגשת אליה ולנסות להבין מה היא מחפשת בחייה, אבל אז הגיעה העת לרדת מהאוטובוס.
כשירדתי בתחנה, וליבי טוב עלי, הבנתי שהיא פשוט מסוג האנשים שכיף להסתכל עליהם, בלי התאהבות דרמטית ממבט ראשון.
אז הלכתי-דילגתי לי במעלה הרחוב הבייתה, נכנסתי להתקלח, אכלתי ארוחה טובה.
ובכל זאת המחשבות עליה עדיין רודפות אותי, קצת.
ראיתי אותה אך לרגע קט, החלפנו חיוך אחד- אך די היה בחיוך הזה בכדי לשמח את לבבי ולעסיק את מחשבותי.
ואני בכלל א-מינית.