על השראה ויצירה
המוזיקאי שכב לו על הרצפה בייאוש, חצי מחוסר-הכרה, שתן במכנסיו, ומסביבו אינספור עמודי-תווים.
הוא כבר איבד את השפיות מלנסות להלחין את היצירה המושלמת, וכולו היה הרוס מהפרפקציוניזם ממנו הוא סבל.
במשך שבועות הוא ניסה כל דבר: טייל ברחוב בשביל לקבל השראה, ניסה לעשן אופיום, לנגן עם עיניים עצומות ועוד אינספור טכניקות מגוחכות לשם הלחנה מושלמת. לעיתים היה משתגע לכמה דקות ותולש לעצמו את השערות, כמה פעמים אף העביר את הלילה כולו כשהוא יושב על הרצפה ליד הפסנתר ובוכה כמו ילד קטן. לפעמים היה מטפס על הפסנתר ודורך על הקלידים עם הנעליים, תוך שהוא ממלמל לעצמו שהוא מצליח, שהוא כשרון, שאף אחד מהמוזיקאים האחרים לא גדול ממנו, באותו עולם של מחוננים-מתחרים. ולבסוף, כשעבר את כל המסע הארוך הזה, סיים ליאור נרקיס להלחין את היצירה הנודעת: "שגעת-טרפת".
תגובות (8)
חחחח מעולה
תודה!
מממממ…למרות הציניות הלא מתקתקה כלל שבסוף השיר, דווקא באמצע קריאתו לקחתי את זה למקום עמוק ומחובר יותר על החיים, שאני מנסה ליצור לעצמי בכל אופן בלי הצלחה, מן שלמות ושליטה אינסופית מאוד סקסית ולא ריאלית כזו.
חחחח אבל בכל מקרה, משעשע ביותר.
כן, שליטה שעליה חולם אמן מוכשר במיוחד, נרקסיסט, פרפקציוניסט וחצוף
התחיל מדהים ואז הדימויים על הילד והנעליים המשיכו מקטעים של וואו ואז הסוף מעט באנלי וגם באמצע מקטעין באנלים על נסיונות בנאלים . אהבתי מאוד
תודה!
כן, משעשע. היה נחמד לקרוא, והדמיון הוביל אותי רחוק מידי. אהבתי.
שמח שאהבת, תודה