עצלן עם מטרה

אינני מספיק כלום. כל היום חולם ומדמיין איך ומה לעשות. רואה בניינים ומכונות, צופה באנשים ובמקרים. בטוח מה הצעד הבא אך אינני צועד.
בדרך כלל זה ההפך. רצים לא יודעים לאן. אם תכנסו אל חיי תראו מיליון צעדים שמעולם לא נדרכו. הדרך שלי כאילו ידועה אך אינני הולך בה.
ניסיתי פעמים רבות אך אני מעדיף לבהות ולנשום. רק אתמול ישבתי לגמור שיעורים ובמקום התחלתי לקשקש בצד המחברת חיות ודינוזאורים.
בזבזתי את כל הזמן בצפיית סרטים במקום לצאת עם חברים.
אני רוצה להצליח אך מעדיף להיות עם השקט, הדימיון המופרח שלי והרעשים הרחוקים.
"אז אתה מתעצל?" שואלים אותי המורים, הלוואי וידעתי מה לענות.
אני רואה מה נכון ומתעלם ממנו. למה? אין לי תשובה פשוט לא עושה כלום. ככה בקלות.
קולות של המחשבות רצו במוחי. חיפוש עצמי וניקיון מנסים לחלוף אך תקועים שוב ושוב באותה נקודה בעייתית.
שוב נרדמתי בשיעור, שוב לא הספקתי להגיש עבודות, שוב לא הבנתי על מה כל החברים צוחקים… שוב הרגשתי רע.
אני יודע אני חייב לגשת אל הנקודה הבעייתית הזו ולסלק אותה, ומהר.
הפעמון צילצל כשהזמן הגיע. איתו ברחתי אל מחוץ לכיתה, אל מעבר לכל מקום שיוכלו להפריע לי. אני חייב להיכנס אל עצמי ולטפל בבעיה.
נעצתי מבט אל האופק, מתחנן לתשובה. כאבי ראש ורצון להשתפר התחילו מיד.
התיישבתי סגור בתוך עצמי.
אין איש במרחקים, בקושי קולות רקע וצרצרים. לא נתתי לעצמי לזוז עד שגמרתי לחשוב.
החלומות, הדרך שלי. המטרה.
כל מה שרציתי הוא להתקדם בקצב מהיר יותר, להספיק הכל ולהצליח. אני לא יכול לתת לעצמי לסחוב את הזמן או שככה אני נחשב- לעצלן.