עשב-עץ-ענן

אין סוף משאלות פרוסות לפנייך, במארג של עשב-עץ-ענן, אתה מקווה לתפוס מספר משאלות לפני שייקראו לך בחזרה לביתך, אך רחוקות הן המשאלות, גבוה בשמיים הכחולים.
אתה שולח משאלה שמתגבשת גם היא תחת ענן המתכהה לאיטו, נושם אוויר רענן מלא בתקווה מבוששת לבוא, וכעת אתה יודע שכל מה שנותר לעשות הוא לחכות.
בלי שהיות אתה מתיישב תחת עץ אלמוני, מניע את השלווה שאפפה את המקום בגלים של רגש- שובר אותה בעזרת ציפיותך הנרגשות.
אתה יודע שכל מה שאתה יכול לעשות כעת זה לחכות, ולמרות זאת אתה לא מפסיק לבהות בשמיים הכחולים, ובעננים המתכהים לאיטם, אולי מצפה שגשם יתחיל לרדת, ואיתו המשאלות יגיעו למקום הנכון.
אבל אתה מחכה ומחכה, כי אתה יודע שאין דבר לעשות מלבד לחכות, וגשם לא יורד ומשאלות לא נתפסות בדרכן בענפי העץ שמעליך, ואתה כבר לא יודע מה הדבר היחיד שעליך לעשות.
אתה קם ומסתובב באטיות במקום, מפעם לפעם ענפים תופסים בשערך, מפעם לפעם רעם מתגלגל ממערב, אבל גשם אינו יורד.
אתה מרגיש אבוד למדי, ומושיט את ידך לחלל הריק שלפניך, נושם אוויר שכבר לא כל כך מלא בתקווה, ומחכה למשאלה שאולי תנחת בחום, ותנשק לליבך באטיות.
אבל הן לא באות, המשאלות, למרות שהן הרי פרוסות לפניך, במארג של עשב-עץ-ענן.