עשר דקות
"אני כבר מגיע אליך. יש לי רק עשר דקות."
עשר דקות! יש לו עשר דקות והוא בוחר לבלות אותן איתי. זאת בוודאי מחמאה. מה אפשר לעשות בעשר דקות? החנייה בעייתית בשעה הזאת אז נוריד שתיים. נשארו שמונה דקות. נגיד שלום, מה נשמע? לא. חבל לבזבז זמן על נימוסים. בטח נתחבק ונתנשק, התשוקה תתעורר. הן לא התראינו מזמן. הוא ילטף את שיערי ואני אשען לתוך גופו, אנשום את צווארו החם, ואז הוא ימשוך אותי לחדר השינה. נשארו חמש דקות. צריך למהר. הוא יוריד את מכנסיו בחיפזון וכף רגלו תיתפס במכנס, יקפץ על רגל אחת כדי למצוא שיווי משקל ויפול על המיטה. שתי דקות. סוף סוף הוא כמעט ייגע בי. אופס! עבר הזמן.
הוא מצלצל בפעמון. אני מתעלמת. עבר הזמן.
תגובות (1)
אוי, המרדף אחרי הזמן… אולי הדבר הכי קשה בחיי היומיום שלנו.
הקטע עצמו היה מהיר מדי. אני מניח שזה יכול להיות הגיוני, מאחר ואת רוצה שנאיץ איתך במהלך האירועים, ונהיה תכופים, אבל קצת אורך והרחבה יעשו לקטע הזה הרבה יותר טוב.
למען האמת, זה מזכיר לי קטע אחר שקראתי במקום אחר, על ידי כותבת אדירה (שלא מוכנה להודות בזה). אולי את תוכלי לשאוב משם כמה רעיונות: http://megira.pe.hu/phpBB3/viewtopic.php?f=3&t=9.
בכל מקרה, זה היה קטע מעניין למדי, ומרענן.
בהצלחה בהמשך! :)