פינתי האהובה בבית

הודעה לציבור
שמי הקיסר אוגוסטוס השני, אבל אתם יכולים לקרוא לי אוגי או אוגילה, בעצם אתם יכולים לקרוא לי בכל כינוי שעולה על דעתכם! לפני שתשקלו את הצעתי אספר לכם בקיצור את תולדותיי:
סיפורי עגום עד מאוד! דמעות זולגות מעייני ללא הרף! והרי סיפורי:
יוחנן אימץ אותי מאז שאני זוכר את עצמי, כל חיי. עד לפני שבוע חייתי בביתו. הוא היה אבי, משפחתי, מולדתי, חיי! ואני מתגעגע אליו נורא! הולכי על שתיים ידידיו ומכיריו כולם, לא אוהבים אותי. היחיד שמלטף ומחבק אותי הוא יוחנן. עכשיו יש לו חבר חדש – ציון שמבקר הרבה בזמן האחרון ושמתנהג איתי לא יפה. על יד יוחנן, הוא מלטף אותי. אבל כשיוחנן לא בסביבה, הוא דוחף אותי הצידה, מקלל אותי, אומר לי דברים לא יפים: "לך ממני ייצור מגעיל!" או, "כמה שאתה מכוער!" פעם הוא אפילו בעט בי! חבל שאני לא יכול לספר את זה ליוחנן שמאמין שגם ציון אוהב אותי. אבל הוא אוהב את ציון, לכן אני לא נובח עליו שלא לצער את יוחנן.
אז לפני שבוע ביום שלישי בבוקר, קפצתי על המיטה להעיר את יוחנן לטיול הרגיל שלנו בפארק. אבל הוא המשיך לישון ולא זז. נבחתי בקול רם והוא לא התעורר. התפלאתי כי הכרתי אותו ששנתו קלה מאוד. ליקקתי לו את הפנים והן היו חיוורות וקרות לא ידעתי מה לעשות, רבצתי לצידו עד הערב. הייתי רעב נורא והתחלתי לילל ולנבוח לעזרה, עד ששמעתי את המפתח בדלת. שמחתי נורא אפילו שזה היה ציון. אז הוא בעט בי וצעק, "לך ממני כלב מגעיל!" רצתי לחדר השינה, קפצתי על המיטה ליד יוחנן שלא זז. התחלתי לילל, אז ציון בא ודחף אותי בגסות מהמיטה. איבדתי את הסבלנות ונשכתי אותו בקרסול. הוא קילל ובעט בי והעיף אותי לקצה החדר. זה כאב נורא. גם בגוף וגם בנשמה. התפלאתי שיוחנן לא מגן עלי כרגיל. הוא רק המשיך לישון. זחלתי כואב כולי אל המטבח והתיישבתי מול המקרר, מחכה שאקבל סוף, סוף משהו לאכול. שמעתי את ציון מדבר בטלפון. אחר כך באו הרבה אנשים, פחדתי נורא והסתתרתי מתחת לשולחן. מכאן ראיתי ששני אנשים זרים בבגדים לבנים לוקחים את יוחנן מהבית, וזאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. התחלתי לילל, כבר לא היה אכפת לי למה שיקרה לי. אז שמעתי את אחד הזרים שואל את ציון, "זה הכלב שלו?"
"כן" ענה לו ציון. "המגעיל הזה שלו."
"מגעיל? וואלה! זה כלב מקסיקני קרח גזעי! תשמע הוא בטח רעב מאוד! וגם צמא! תראה הכלים שלו ריקים. שים לו מים ואוכל, ממש צער בעלי חיים!"
ציון התכופף ללטף אותי, אני התכווצתי בפחד. הוא לא נגע בי, הזדקף, הלך למקרר ונתן לי לאכול. חיכיתי שיתרחק ורק אחר כך התחלתי לאכול.
עכשיו אני כלוא בכלוב יחד הרבה כלבים מכוסי פרווה שמריחים אותי בחשד, וגם הם מתרחקים ממני וחושפים שיניים באיום. אני לא מבין למה. מה עשיתי להם? קוקר ספניול אחד הסביר לי לפני שאימצו אותו, שלא אוהבים אותי כי אני מכוער. שיעבור זמן רב ואזדקק להרבה מזל עד שמישהו יאמץ אותי. ואם לא יאמצו אותי בתוך שבועיים, אמר הקוקר ספניול, אז ירדימו אותי. שמחתי, כי קשה לי לישון על הרצפה הקרה, העוינות של הכלבים מסביב והרעש שלא נפסק לרגע ואני כל כך עייף!
אני לא מבין מה עשיתי רע שאף אחד לא אוהב אותי! אני רק מתגעגע לשכב במיטה צמוד לגופו החם של יוחנן, שזה המקום שבו הייתה פינתי האהובה בבית.
הנה סיפרתי את סיפורי, אנא אמצו אותי ולא תתחרטו על זה, לעולם!
03.01.2013

נספח:
הכלב המקסיקני הקרח הוא כלב ללא פרווה הוא מזכיר במראה כלבי פרעה, המקום היחיד בו יש לו פרווה הוא בראש ולפעמים מעט פרווה בזנב. מבנה הגוף מרובע ושרירי, רגליו ארוכות וחזקות וזנבו ארוך.
גזע זה מגיע בשלושה גדלים: רגיל, קטן וננסי.
משקל: 4-20 ק"ג
גובה:23-76 ס"מ

הכלב המקסיקני הקרח הוא כלב שאוהב את הבעלים, אבל הוא עלול לקבל רק אחד מבני המשפחה ומהשאר להתעלם. בשביל למנוע מצב זה על כל המשפחה לקחת חלק בחיי הכלב.
כלב מקסיקני קרח הוא כלב חכם שכיף לאלף אותו, מהר מאוד הוא לומד את הבעלים ואת חוקי הבית. כלב כמו מקסיקני קרח מתאים גם למתחילים וכמעט כל אחד יכול לאלף אותו. מאלפים רבים צוחקים ומספרים שכלב מקסיקני קרח מלמד את המאלף שלו איך לבצע נכון את הפקודה.