קפה ראשון

אני יכול להרגיש במבטה על גבי וזה משגע אותי הרבה יותר משזה אמור.
היא נכנסה אל בית הקפה לפני עשר דקות אולי, כולה רגליים שזופות וריח של ים ואני חייב להודות שביום רגיל, זה היה מחמיא לי ובטח הייתי מתחיל אותה דקה לאחר שהיא נכנסה למקום הזה. בכל יום אחר, הייתי נותן לה את תשומת הלב שהיא חיפשה, הייתי מצחיק אותה, הייתי גורם לה ליפול בשבילי, לעזאזל, הייתי מתאהב בה, אבל זה היום הראשון שלי בעבודה הזאת, ואני ממש צריך שהוא לא יהיה האחרון.
אני מנסה להתמקד בעבודה שמולי, בגלל שלא מספיק שלאנשים יש בקשות הזויות לקפה שהם מחליפים תוך כדי הזמנה ארבע פעמים לפחות, אין לי גם שום מושג איך מפעילים את מכונת הקפה. עד עכשיו הצלחתי לשכנע את המלצרית להכין את הקפה, אבל היא התחילה להתלונן שהיא לא הבריסטה ושזאת העבודה שלי. אני יודע שהיא צודקת, אבל ממש לא רציתי להיראות כמו מטומטם מול הבחורה השווה שהזכירה לי רצת יותר מידי את השמש.
עוברים עוד חמש דקות לפני שהיא פונה אליי, ולמען האמת אני קצת מצטער שהיא לא פשוט הסתובבה ומצאה לעצמה בית קפה אחר לשבת בו.
"אני רוצה לנסות משהו חדש, על מה אתה ממליץ?" היא שואלת, חיוך מקסים לשפתיה ולרגע אחד אני שוכח מי אני. זה לא קרה לי כבר הרבה זמן, למען האמת אני לא חושב שאי פעם התאהבתי בבחורה מהר כל-כך.
"אני לא יכול להמליץ לך על שום דבר שלא הייתי שותה בעצמי." אני מוצא את קולי סוף סוף ואני שמח שלא זרקתי איזשהו פלרטוט מטומטם, למרות שבהחלט ראיתי פתיחה לכך.
"אז, איך אתה אוהב את הקפה שלך?" לא שמתי לב לכך מקודם אבל הקול שלה היה שקט בצורה מקסימה, כמו גלי ים ביום שמשי.
"אני אוהב אותו כמו שאני אוהב את עצמי."אני עוצר את עצמי לפני שאני אומר משהו מטומטם יותר ולמרות שזה לא נשמע כמו שתכננתי זה עדיין גורם לה לצחוק, מה שהופך את כל זה לנסבל. אני מכין את הקפה ומניח אותה לפניה. זה הקפה הראשון שהכנתי היום ושלא גרם לי לכיוויות או שהתבלבלתי במרכיבים. אני ממש מקווה שהיא תאהב אותו.
"אתה אוהב את עצמך כמו אמריקנו?" היא שואלת, אני חושב שהיא מופתעת מהבחירה שלי אבל אני לא לגמרי בטוח למה.
"כן," אני אומר ומשען מעט על הבר מולה. "חזק, קלאסי ולוהט, מה עוד אפשר לבקש?" אני שואל אותה והחיוך הכי ממיס שאני יכול להפיק מוצא את דרכו אל שפתיי. אני ידע שאמרתי שאני אנסה להיות מקצועי היום, אבל זה הפך להיות אתגר הרבה יותר גדול משחשבתי.
היא רק צוחקת בתגובה ונסוגה בחזרה לפינה שלה בבית הקפה, ולמרות הכל עיניה עדיין נעוצות בי במשך כל המשמרת שלי. אני לא חושד בדבר, בעיקר בגלל שאין לי זמן לזה, משום שלפני ששמתי לב לכך המקום התמלא בני אדם והעבודה תפסה את כל תשומת ליבי.
בסופו של דבר, האנשים התחילו להתפזר, והצלחתי למצוא רגע לנשום, דבר שלא נמשך זמן רב משום שברגע שהמלצרית קלטה את ההפסקה הקטנה שלי היא הגיע לזרוע לי מלח על פצעים שלא ידעתי שהיו לי.
"היי." היא אומרת כשהיא מתקרבת אליי, היא זורקת מבט אל עבר הבחורה שאולי פלירטטתי איתה מקודם והיא אומרת את הדבר האחרון שחשבתי שהיא תוכל לומר. "אתה יודע שפלירטטת עם הבוסית שלנו, נכון?"