קצה הצוק

אם הגעתי לקצה הצוק ,
תולה אני את עצמי בין שמים לארץ,
בלי מחשבה, בלי פקפוק.
הבחירה תוכל להתבצע בשני אופנים,
האחד, מבחוץ, השני מבפנים.
מבחוץ אקפוץ, למים, או לאבנים,
אך אשאר לעמוד שם, בלי לזוז,
עם פרצוף תמים.
רוח קלה, כמעט כמו נוצה,
תטיח בי, למצוא איזה פרצה.
למצוא פתרון בין לבין,
לא הן ולא הן,
כדי שלא אשאר ולא אקפוץ,
משהו ידוע, משהו נפוץ.
לבסוף מצאתי, השגתי פתרון!
אעוף לשמים, אטוס באווירון,
הוא יקח למקום המיועד, בדיוק,
ובכלל לא אזכור, לא אחשוב, לא אדע,
שהגעתי פעם, עד לקצה הצוק.