רישיון להרוג.

היום במקרה שמעתי את אמא שלי מדברת עם דודה שלי, אחותה.
אמא שלי חייכה אליי כשלקחתי את קערת הקורנפלקס שלי על הבוקר והיא אמרה: "נדב קיבל רישיון."
"מזל"ט." השבתי במשיכת כתפיים.
תבינו, נדב, בן הדודה שלי, כבר נפסל באיזה חמישה טסטים, הגיע הזמן שיעבור את השטות הזאת.
התיישבתי ליד השולחן והקשבתי בחצי אוזן לשיחה.
"אני אומרת לך…" אמא שלי עשתה תנועות גדולות באוויר כמו שהיא עושה שהיא מנסה להציג משהו רציני.
דודה שלי כנראה השיבה משהו כי אמא שלי השתתקה.
"כן, לגמרי…" ככה אמא שלי השיבה.
הפסקתי להתרכז והמשכתי בשלי, תחתי את עיתון הבוקר ובהיתי בכתבות, כמו שאני נוהג לעשות מדי בוקר, לפני שאני יוצא לבית הספר.
כשאמא שלי סיימה את השיחה היא סיפרה על זה לאבא שלי, שכבר היה בעבודה, היא שמה אותו על רמקול ושטפה את הכלים שהיו בכיור. הנחתי את הקערה המלוכלכת והתכוונתי ללכת כששמעתי את אבא שלי אומר "אז מה? עוד אחד קיבל רישיון להרוג?"
הבטתי בטלפון בסקרנות. חשבתי לעצמי: 'רישיון להרוג?' אבל אמא לי גירשה אותי בטענה שאני מאחר לבית הספר.
כשהגעתי לכיתה לא איחרתי מי יודע מה, אבל נשלחתי למזכירות כדי "להביא פתק אישור על האיחור שלך" ככה המורה שלי ניסחה את זה.
אז כשחיכיתי שיחתמו לי על אישור-איחור (לכו תבינו את בית הספר המטופש שלי) בהיתי בלוח המודעות של חדר המורים. בדרך כלל היו שם כמה כתבות מעניינות או הודעות למורות.
וכמה מילים שם משכו את תשומת לבי: 'אישה כבת 27 נדרסה ע"י נהג חדש.' בגלל שתמיד נמשכתי לכתבות שקשורות למוות מתאונות דרכים, בגלל התאונה שלקחה את אחי, התחלתי לקרוא את הכתבה הזאת.
הקטע המפחיד היה, שבסוף הכתבה העיתונאי כתב:
"אז כן, נראה שהיום כל אחד יכול להוציא רישיון להרוג."