Edenashley
"רמי" הוא הסיפור הראשון מתוך אוסף סיפורים קצרים על גברים בודדים.

רמי

Edenashley 12/12/2018 1705 צפיות אין תגובות
"רמי" הוא הסיפור הראשון מתוך אוסף סיפורים קצרים על גברים בודדים.

הוא אכל את דובוני הגומי שלו, הוא סידר אותם בטור כמו שיירת נמלים על צלחת שטוחה מחרסינה לבנה, ואפילו השכיב אותם על הבטן. בכל פעם הוא אוכל צבע אחר, אסור לחזור על אותו הצבע פעמיים. לבסוף, כשנשארו שניים אחרונים בצבע אדום, הוא שמר אותם לבת שלו. ייקח זמן עד שהיא תבוא. בינתיים הוא עסוק בשעשועון בצרפתית, שאלות קשות במתמטיקה במינימום זמן. הוא תמיד עונה נכון. הוא אוהב לסמן את רצף התשובות, כמה פעמים התשובה היא א', כמה פעמים היא ג' וכמה פעמים כל התשובות נכונות. הוא יודע שכל שלוש תוכניות זה חוזר על עצמו, יודע שהתשובה בחיים לא תהיה ב'. כי זה מה שכולם יבחרו. את האמצע. הבת שלו לא אוהבת את התוכנית, היא הולכת לחברות במקום, כדי לראות סדרת ריאליטי על גיבורי-על. הגומי נשאר על השולחן.

היא עדיין לא הגיעה. הוא סידר את הטרנינג החדש שלו, שרק אתמול הגיע בסניף הדואר של אחד העם, והלך למחשב. במשך כמה שעות טייל באתרים, לכד מבצעים, לפעמים תכשירים נשיים וקוסמטיקה ולפעמים בשר. וכל יום בדיוק בשעה שבע בערב, מגיע השליח. מהר מאד שלח אותו לדרכו והתחיל לבשל. היא תמיד חוזרת רעבה אחר הצפייה בסדרות האלו שלה. הוא יודע מה היא אוהבת. כשהאוכל ממתין על השולחן, הוא מתפנה להחליף לה מצעים, היום יום שלישי, זה הזמן למצעים פרחוניים.
האוכל עדיין ממתין על השולחן, רמי מנקה את הבית. הוא אוהב את הריח של התכשיר נגד-כינים שקנה לבת שלו אז, היא השתמשה בו פעם אחת וזה עבד. היא לא הפסיקה להתלונן על הריח. הוא מנקה איתו את ריצפת הבית, הוא מאמין שזה גם מריח מעולה וגם מרחיק מזיקים. הוא שונא מקקים. המחושים שלהם גורמים לו לגירודים בסנטר. הוא מדמיין אותם בלילה מציצים בחריץ הקטן שבין דלת חדר השינה שלו לבין הרצפה. ובזמן שהרהיטים דיברו ביניהם, הוציא שקית במבה פתוחה שהייתה מתחת לכרית ולעס במבה שהתקשתה מהלחות. צליל הגומי שלה בפה שלו הסית את אוזניו מהמחושים וכל שאר הצלילים. בלילות שזה לא עוזר, הוא הולך לחדר של הבת שלו וישן איתה במיטת היחיד שלה. הוא מביא כרית.
הלילה שוב לא נרדם, זה לא היה מקק, אלא חבורת צעירים ברחוב ששברו בקבוקי זכוכית. הוא לא הבין איך האוזניים שלהם לא כואבות, אם הוא שומע אותם בבירור עד הקומה הרביעית. הוא דואג לחתולים. הוא התקרב לחדר של הבת שלו ושמע צליל של גומי נמתח. הוא לא זוכר את הפעם האחרונה שהרגיש שנותר להם דבר מה במשותף. באותו רגע, יכול היה לשמוע את דפיקות הלב שלו. בפה יבש ועם הכרית בידו, הוא פתח במהרה את הדלת וראה אותה עם בחור שמעולם לא ראה.
הוא עומד בדלת חדרה של הבת שלו, שהייתה פתוחה כעת למחצה, הוא לא מדבר. גם היא לא. הבחור שאיתה נכנס עמוק מתחת לשמיכה וזרק אנחה לאוויר. הוא ממשיך להביט בבת שלו מבלי לזוז, עד שאחז בכרית שבידו חזק, חיבק אותה והסתובב. הדלת נשארה פתוחה למחצה בכוונה, הוא רוצה שהריח הנורא יתנדף. הוא הביט אל החדר שלו, שכרגע נראה אפוף רוחות, הוא הרגיש צעדים קטנים של רגליים מתחת למיטה שלו. הוא יודע שיש שם משהו. יודע שמחר הוא ישטוף שוב. אבל עכשיו חייב למצוא פתרון. הוא הולך לישון בסלון, תוך כדי שהוא מנסה לכסות עצמו בשמיכה מבלי שהיא תיגע ברצפה. הוא שונא לישון בסמוך לכניסה. כעבור מספר דקות הוא רואה את הבחור מתגנב לדלת הכניסה לבית, לבוש קפוצ'ון שחור עם הכובע על ראשו. הוא מזכיר לו גנב. בזמן שרמי מנסה בשקט לקחת דובון גומי מהשולחן, הבחור מנסה בשקט לפתוח את הדלת אך נכשל, וברגע שמביט לאחור, מבחין בו גם. רמי לא מגיב, כבר ממילא כלום לא משנה. כשהבחור מצליח לפתוח את הדלת, היא מגיעה. הוא טורק אותה חזק, עד שחתולי הרחוב בורחים מעמדותיהם.
"כולם הולכים את מבינה? בסוף רק אנחנו נשארים". היא מתיישבת לידו בספה ומחבקת אותו חזק. ריח הבושם שלה מעורבב בריח הבושם הזול של הבחור. הוא לא רוצה להריח את זה, אז מפנה את מבטו לצד השני. "אולי תלכי להתקלח? זה יעשה לך טוב" אומר. אבל במקום, היא לוקחת את דובון הגומי האחרון שנותר ועונה שכבר מאוחר.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך