רשת ביטחון

טוב, נו, גם אני רוצה פרשנות משלי. הרשת הביטחון שלך היא למעשה הפחד שלך, פחד שכובל אותך ולא נותן לך להתהלך על החבל, שהוא הכאב שלך. את רוצה ללכת על החבל ולראות אם יש לו קצה, לראות אם לכאב שלך יש סוף, לראות אם יבוא היום ותוכלי ללכת על קרקע יציבה ולא על הכאב שלך. עם זאת גם נמאס לך מהפחד שלך, ואת רוצה להפסיק לפחד ולצאת הפחד שלך, אך את חוששת מהקרקע היציבה, את חוששת שאת לא תוכלי להתמודד איתה, את פוחדת מכך ששום דבר לא השתנה על הקרקע היציבה, כי היא ואנשים מסויימים שמתהלכים עליה היו גורם משמעותי למצב שאת נמצאת, את פוחדת מכך שאת תצטרכי לשוב למצב הזה אחרי שכבר תצאי ממנו. לכן את רוצה להישאר על הרשת הביטחון, מכיוון שהיא לא יכולה לאכזב אותך, והיא כביכול מגינה עלייך, ואת כבר רגילה אליה.
עד כאן הפרשנות הסופר קודרת שלי.

הפרשנות שלך לא סופר קודרת. תנסי לנתח את "יום נפלא לדגי בננה" (אפשר גם לקרוא את הסיפור, ואז לקרוא סיכומים שלו ולהבין כמה עומק יש בכל פרט בו. בדרך כלל, אנשים קוראים אותו פעמיים משום שהם המומים מהסוף שלו). אז, תראי כמה קודרת פרשנות יכולה להיות.
החבל הוא לאו דווקא כאב עבורי, הוא פשוט מסכן אותי. כשאני יציבה, הוא מקום בטוח ונוח, אך כשאני יוצאת מאיזון לרגע, אני עלולה ליפול. בשנה האחרונה "יצאתי מאיזון" לעיתים תכופות, עד שבסוף השנה נפלתי לתוך רשת הביטחון שלי (זו אישה אמיתית, שמהווה רשת ביטחון עבורי). אותה אישה תשמח שאמשיך הלאה עם כולם, והיא אמרה שהיא מוכנה לעזור לי לעשות זאת (להמשיך ללכת על רשת הביטחון). בלאו הכי נצטרך להיפרד, בסוף שנה הבאה, וכך "נגיע לקצה". המחשבה על כך שאגיע לקצה לא נסבלת בעיניי, ואני באמת מרגישה שיש משהו שקושר אותי אליה, משהו שלא מאפשר לי להמשיך הלאה. יכול להיות שבאמת אהפוך לעול עבורה, בשלב מסויים, או שהיחסים בינינו ישתנו פתאום, ואז היא תקרע ושתינו ניפול לנהר, אך לא נאלץ להיפרד. אני לא יודעת אם הנהר הזה הוא מקום רע או טוב, הוא יכול להוביל אותנו לכל מקום.
הקרקע היציבה היא מקום אליו אני לא רוצה להגיע, בעיקר משום שאם אגיע אליה לא תהיה לי שום רשת ביטחון. אני אוכל ליפול ולהיפצע, ולא יהיה מי שיגן עליי ויטפל בי.

תיארתי את הפרשנות הזאת כ"סופר קודרת" (אני והביטויים שלי…) כי היא באמת סופר קודרת מבחינתי. כמו שאמרת שיש רק משמעות אחת נכונה עבורך, כך גם לי, בתור הקוראת שלך, יש משמעות אחת נכונה עבורי. אם הרשת הביטחון שלי הוא הפחד שלי, אצלך היא האישה. אולי כדי שאת תגידי לה איך את מרגישה, היא בתור אחת שמכירה תוכל להגיד דברים הרבה יותר חכמים ממישהי עם תמונה של חתול. דגי הבננות נשמעים כמו כינוי מעניין לבני אדם.

דגי בננה*

כבר כתבתי כמה פעמים שאני לא חושבת שקטעים שאני כותבת נתונים לפרשנות אחת. אני מבקשת פרשנות של כותבים לקטעים שלי כשאני רוצה לעורר דיון קצת יותר עמוק מכל תגובות ה"מושלםםם תמשיכייי!!!!" שממלאות את האתר. לא רציתי לעורר דיון על הקטע הזה, ולא נתקלתי היום בהרבה תגובות בסגנון "משולםםם תמשיייכיייי!!" (הן נפוצות יותר כשהרבה סיפורים בהמשכים מפורסמים בו זמנית), אז לא ראיתי לנכון לבקש מאנשים להשתתף בדיון על פרשנויות לסיפור.
אני שמחה שאנשים מתרגלים להביע דעה עמוקה על הסיפורים והשירים שלי, ואני רוצה להודות לך על התגובה.

הפרשנות שלך מאוד מעניינת. זו לא הייתה הכוונה שלי בכתיבת הקטע הזה (אני לא שלמה לגמרי עם הגדרתו כסיפור קצר), ואני חושבת שהרבה פעמים פרשנות לקטע מבוססת על חוויה אישית (לפחות במקרה שלי). לדעתי, הרבה פעמים אנשים מנסים להזדהות עם מה שהם קוראים, ולכן הפרשנויות שלהם שונות (יהיה נחמד לבדוק את הקשר בין חוויות אישיות של קורא לפרשנות שלו). אני מאוד שמחה שאנשים חושבים שהסיפורים (והקטעים, והשירים) שלי מעוררים מחשבה. כאשר אני מסיימת לקרוא ספר, הקריטריון העיקרי שלי לקביעה אם הוא טוב או לא, הוא האם הספר עורר בי מחשבות שונות, לאו דווקא על סיומו ועל גורל הדמויות בו, על כן אני שמחה שדברים שאני כותבת מעוררים מחשבה.

אני חושבת שיש לזה קשר. אני מאמינה בזה שהחוויות של האדם (שנובעות בין היתר מהאישיות שלו) משפיעות עליו גם כן. זה מן מעגל קסמים שכזה.
אם אני בודקת את הפרשנות שלי, יש לה קשר. הרבה פעמים אני מוותרת על דברים כי פשוט אין לי כוח ואומץ לעשות אותם. מצד אחד מאוד נוח לי בתוך הרשת, אבל היא כובלת אותי אליה ולא נותנת לי להמשיך אל הדרך שאני רוצה. הן 'פיסית' (הבחירות שלי בעקבותיה שאינן מאפשרות לי לבחור במה שאני רוצה) והן 'מנטלית' (אני כבר רגילה לדרך הקלה ואני בוחרת בה בכל הזדמנות).
יופי. אז לא רק שאני מנתחת קטעים של אחרים עכשיו אני מנתחת קטעים של עצמי. אני הולכת ומדרדרת מרגע לרגע ><