שואלים את המנהיג
אין לי תשובה.
אני עומד מול המצלמה, והראש שלי ריק ממחשבות. כל מה שאני רואה מול עיני הוא את מה שרציתי להיות, למה אני לא מה שרציתי להיות?
הם אומרים שכשאתה מתבגר אתה באמת יכול לרדוף אחרי החלומות שלך, וזה אמור להיות מה שאני עושה עכשיו לא? אבל זה לא מרגיש ככה.
כי מה שהם לא אומרים לך שכשאתה רודף אחרי החלומות הנאיביים האלה אתה צריך להקריב כמה וכמה דברים בדרך, ואחד מהם הוא הרעיון היסודי ביותר של החלום עצמו.
עבדתי כל כך קשה, ובשביל מה באמת?
היא תמיד אמרה שזה מה שייקרה, אבל לא באמת יכולתי להקשיב. הייתי צעיר ולא הבנתי שהיא כבר עברה את כל מה שאני עובר ברגע הזה עכשיו כששואלים אותי דבר פשוט בטלוויזיה חיה מול מיליוני אנשים ומפי לא יוצאת ולו מילה אחת.
הם חושבים שאני מפלצת. אבל אני באמת לא! זה פשוט מה שהתפקיד עושה לפעמים, פשרה פה, הקרבת עקרונות קטנה שם, זה התפקיד. אבל לא על זה הוא חתם.
הם אוהבים להשתמש במילים גדולות ומפחידות, ובשביל מה? כדי לבלבל את כל מי שנמצא לידם כך שבסוף הם יהיו רובוטים קטנים שמקשיבים לפקודות הקטנות אך הגדולות שלהם. ואני הייתי חלק חלק מזה. כי זה פשוט נוח יותר אתם יודעים? זה נוח להקריב קצת בשביל המטרה הגדולה, למרות שהיא כבר לא מטרה גדולה כל כך.
נמאס לי מזה, אתם מבינים? ולכל אחד לפני כנראה גם נמאס, ואולי בגלל זה הם לא פה במקומי. אנשים היו כותבים לי הספרי המחזור שזה מה שאני אהיה בעתיד כי אני "כריזמטי", או "דעתן מאד", אבל האם זה באמת עוזר לך בסופו של דבר?
והכל מסתכם ברגעים הקטנים, ובמילים הקטנות ולא הגדולות, ובשאלה ההיא.
"אדוני ראש הממשלה, האם שמעת את השאלה? מה הדעה שלך בנושא?" שאלה האישה ההיא, זאת שתמיד שואלת שאלות.
ובפעם הראשונה מזה הרבה מאד שנים, אין לי תשובה.
תגובות (2)
אין לי שום דבר שנון או חכם לאמר. זה פשוט.. ריתק אותי. היה בזה משהו מעניין. למרות שאני מאז ומעולם התנגדתי לתאוריית שטיפת המח. אנשים אומרים שהעולם הוא לא כמו שהוא נראה וצריך פתיחות ועיניים חדות כדי לזהות את מה שמתחת, אבל זה שקר. כולנו ראינו סרטים, כולנו שמענו על התאוריה, ולדעתי אם כבר אז זוהי שטיפת המח ולא להיפך. ואם האמונה בשטיפת מח היא שטיפת מח, אז החוכמה האמיתית באה מאי תליות בשום אמונה- אני מאמינה רק בחוק מרפי, כל מה שיכול לקרות יקרה ולכן כל הפרטים המשונים בעולם הם צירופי מקרים.
שטיפת המוח היא לא בדיוק הדבר שניסיתי לומר פה, למרות שהיא חלק מזה. זה יותר העובדה שבאמת לא אכפת לאנשים ואז נוצר מצב של שטיפת מוח שהיא לא באמת שטיפת מוח כי לא כופים עליך דבר מסוים, אתה פשוט מוותר כבר כי אתה חושב שאין טעם.