שומר השעון

שעונים.
כמה שהיצור אהב שעונים.
הוא אהב אותם גם כשהיו מעט חבוטים, מלוכלכים או כשנזקקו לכיוון מחדש.
והרי אין פלא שקבע את משכנו במקום מופלא כל כך.
אך למרות האהבה הרבה, אף אחד מהשעונים שמסביבו לא עניינו אותו כהוא זה כאשר ניצב אל מול הפלא שבראש המגדל.
אם רוצים לדייק, היצור אהב את הנוף שנשקף מראש המגדל כמעט כמו שאהב שעונים, ובצדק.
ראש המגדל היווה נקודת תצפית נהדרת על העיירה שבמרכזה נבנה. מאותה נקודת תצפית, זכה היצור לראות עיצב העיר גדלה ומתפתחת, לחזות בסופות שלגים אכזריות ובקיצים שבהם חם כמו בכבשן. הוא זכה לצפות בשלל חזיונות בלתי אפשריים, כי הקסם ששכן בראש המגדל הסיר את כל המחסום מעיניו של המתבונן ממרפסתו.
הוא ראה אורות בצבעים שלא ניתן לתארם, נישאים בתוך עששיות ברחבי העיר על ידיהם של אף-אחד, ואנשים שנשלטים כמי בובות על חוט.
הוא ראה אדם שרץ, ורץ, ורץ… והתמוסס לצל.
ולכל המחזות הללו איש לא הגיב, כאילו מעולם לא התקיימו.
היצור ראה גם זוועות, שהעדיף לא לזכור.
היצור היה מודע לכך שיש בעולם מכשפים ומכשפות, חיות שבני האדם מגדירים בתור מפלצות ובני תערובת בתחפושת.
הרי הוא עצמו היה… יצור.
אך אחרי מאות שנים של מגורים במגדל והגנה על הפלא שבראשו, קרא לעצמו היצור בשם אחר.
הוא קרא לעצמו שומר השעון.