שלום.

ילדה בשמלה לבנה, תיפוף עמום, היא מרקדת.
נחשול של זהב, שערה מלטף ברכות את כתפיה.
עיינים סורקות חוף ריק, גלים מתנפצים.
מיים אפורים מרטיבים את קצה שמלתה, חיוך בוער.
צמרמורת של קור, התיפוף מתתגבר בהדרגה.
לפתע עיינים נתקלות בזוג עיינים שונות, רגליה לא חודלות לזוז.
מבט מבולבל ממולה, שמלתה מתעופפת.
שם נכתב על החול, היא מתקרבת באיטיות, התיפוף נעצר.
צעדים מתרחקים מהכתוב על החול, מפנים לה את הבמה.
היא בוחנת את השם.
רגע, אולי זה לא שם.
באחת היא מקפלת את רגליה מתחתיה, נופלת בהדרגה.
היא מעבירה אצבע על הכתוב, זוג רגליים כורעות לצידה.
"מה כתוב כאן?" היא שואלת בקול צרוד ממאמץ.
עיינים מתכווצת, חיוך.

"שלום." הוא לוחש לעברה, מרים את מבטו וצופה אל הים.
"כתוב כאן שלום."