שקופה

same

גם אני הייתי פעם ככה, מכיר את ההרגשה.
ואז למדתי, שאם אמשיך לשאול ולשאול מה איתי? למה לי? יהיה לי? וכו'
אני לא אגיע לשום מקום.
אז במקום זה, קמתי בבוקר עם מחשבות של, איך אני אהפוך את היום הזה לטוב יותר?
והלכתי לישון, מודה ליקום ולעצמי על כל מה שיש לי, על המעט, על ההמון, על מה שהשגתי ועל מה שאשיג.
וזה לא קל וזה שורף ובהחלט לא יעלים את החרא במהירות קסם.
אבל זה ישפר את הרגשתך, כי כשתביני, שיש בך כל כך הרבה. ושכל מה שייחלת לו היה קיים בך ופשוט היה זקוק למים, אדמה ודשן. את תקומי מהמקום הדיכאוני הזה ותכבשי עולמות. אני יודע שמה שאמרתי ומה שאומר נשמע קלישאתי, אבל אמונה(מעבר לאמונה באל או בדת, אמונה בעצמך ובקיומו של האושר), בשיא הרצינות, היא שורש רב עוצמה שישאיר אותך מחוברת לקרקע..
ובדיוק כמו שאור וחום לא יהיו קיימים בלי חושך וקור. כך גם השמחה.