שרה

היא ישבה בפינה מכווצת כמבקשת להיעלם.
חובקת את ברכיה לגופה הצנום, מנסה להסתיר בצל את כולו מפני השמש הקופחת.
הרוח החמה סירבלה את שיערותיה וסחפה איתה גרגרים של חול ולכלוך שנכנסו לעיניה ונדבקו בשיער הפחם הארוך שלראשה.
לבושה בגופייה ומכנסיים קצרים, שחשפו רגלים דקות ולבנות וזוג כפות רגליים קטנות, שנשרפו מחום הרצפה הלוהטת.
שיערה הסבוך נכנס לעיניה, וראשה החם והדביק מזיעה הכביד.
היא הפילה את ראשה קדימה כדי להניח לצוואר הארוך והדקיק, וכיסתה את עיניה מהאור הלבן הצורב.
שפתיה היבשות פתוחות חצין, כשהיא שואפת ונושפת נשימות רדודות של אויר סמיך, שעובר בין שפתיה בכבידות ומייבש את פיה וגרונה הכואב.
כמה שהיה חם, פניה סמוקים בלחייה ואפה- במקומות בהם נשקה השמש.
טיפת זיעה קרה מתגלגלת במורד מצחה ונעצרת בגבותיה השחורות.
בין רגע ניגרו בעיניה דמעות, מלחחות את עיניה, נופלות על לחייה, מרטיבות את עורה השרוף. פניה דביקות ועיניה אדומות מבכי- קיללה בקול שבור וצרוד את הארץ הזו.
החום שאפף מכל עבר, השפה המכוערת שנתנה לה שם חדש, שם מכוער.
היא שנאה את האנשים, ובצביטה של געגועים בחזה, היא מבקשת 'הביתה'.
לקור ולירוק, ולבגדים החמים, לשפה היפה שלה, איפה שלו קראו לה שרה,
איפה שהשם שלה היה טוב מספיק.