תהליך הכתיבה

וואו , הקטע כל כך יפה , בחיין אל תפסיק/י לכתוב , יש לך כישרון , וזה טוב לרגשות , אין דבר יותר טוב מלכתוב , זה עוזר לך בהרבה מצבים.
קטע יפה,
כתיבה יפה,
מדרגת למדהים

תודה, אבל כמה דברים:
1. אני בן.
2. איפה הביקורת כאן? את אומרת, מחמאות זה נחמד והכל, אבל בכל זאת: מה אהבת, מה פחות, מה ממש לא…
3. למה שאני אפסיק לכתוב?

1)אני אהבתי את הקטע הזה שאתה משווה את הקולות שיש לך בתוך הנפש לאנשים שאתה מכיר .
2) חשבתי שאתה תספיק לכתוב , כי יש בך קול שאומר מה אתה הומו שאתה כותב , אז בגלל זה חשבתי שתפסיק לכתוב .
ואני חושבת שאתה כותב מדהים שיש אצלך כישרון נדיר .
ואם פגעתי בך אני מצטערת

יש פה מן דבר כזה שקוראים לו בחירת העורכים תשלח לשם אחד מהסיפורים שלך , ואני בטוחה שיאהבו אותם

מורי אמרה כל מה שרציתי להגיד בעצם ולא נראה לי שהיא פגעה אני חושבת שאתה צריך להיות
טיפה יותר נחמד היא החמיאה לך ואתה באת אליה בטענות

הו, עוד קטע מתוך הוצאת 'אינטלקטואל חביב'. אני אוהבת את הפואנטה, גם לי תמיד יש קולות כאלו, כך שאני יכולה להזדהות עם הקטע הזה. הכתיבה מעולה, רק שהקול הראשון מזכיר לי ערסים מהכיתה שלי, למזלי, אין לי כזה קול בראש. הקול השני מזכיר את הקול הראשון, כך שלדעתי, לא היה הרבה הבדל בניהם. חוץ מזה שלראשון הייתה שפה נמוכה, וזה קצת מצחיק לחשוב שזה נמצא אצלך בראש, או שזה אולי רק חלק מהסיפור? (אני מבולבלת, כי לי יש קולות בראש בדרך כלל. אז קשה לי להבדיל אם זה מציאותי או לא)
אני אוהבת את זה, באמת. רק משפט אחד די נתקע לי והפריע מאוד. אני יודעת שזה היה הקול הערס הזה, אבל כאשר נכתב:"…לשבת פה כמו איזה הומו…" זה די עצר הכל. למרות שזה הקול הזה שמקלל בדברים לא קשורים, אני חושבת שזה ממש לא היה במקום. כלומר, זה די מכניס רמזים על הומופוביות. זה בערך הדבר האחרון שלא ממש אהבתי בקטע הזה.
חוץ מזה, הקטע זה לא רע, אהבתי אותו. אבל לדעתי, היו לך יותר טובים.

שלום סטיבן, איך אתה מרגיש?
אני מניחה שלא משהו, אחרי הקריאה של הסיפור הזה.
ביקורת-
אני אהבתי מאוד את הקטע, למרות שאולי אני טיפה משוחדת בהתחשב בעובדה שאני ממש אוהבת כשכותבים על הקולות האלה בראש.
הכתיבה מצויינת ונראית כנה לחלוטין, אהבתי את זה.
ובפעם המאה שאני אעיר על זה- אנטרים סטיבן, תעשה אנטרים.

אז, הנה עוד כמה דברים:
1. האמת שהקולות האלו הם לא דבר שקרה לי, אני מדבר על אדם בדיוני לגמרי.
2. הקולות באמת מבוססים על אנשים שאני מכיר, אבל לא לגמרי. הערס, טוב, כולנו פגשנו כאלה, לא הייתה לי מורה להבעה בכיתה ג' (המורה הזאת מזכירה יותר את המורה להבעה שהייתה לי השנה), והמרצההוא דמות בדיונית לגמרי (יש לי עוד כמה חודשים טובים עד לאוניברסיטה, אפילו שזה לא מעיד על הגיל שלי. ואני בכלל אלך ללמוד פיזיקה).
3. למה שזה יפגע בי?
4. אני פשוט שונא מחמאות לא מנומקות, זה גורם לי להרגיש או אני לא ראוי להן או כאילו אני מורה שבודק מבחן במתמטיקה ורואה שאחד הנימוקים בתרגיל חפיפה הוא "כי רואים".
5. בסך הכל, אני מבין למה הם יצאו דומים. זה כי יש להם אותה התכלית.
6. בעניין ההומופוביה, את הכרת פעם ערס שלא היה הומופוב (אותי אישית הכי משעשעים הערסים שברור לגמרי שהם גייז אבל הם עדיין משתמשם במילה "הומו" בתור קללה)? כתבתי את זה גם כי רציתי לעשות את הערס ריאליסטי אבל גם בגלל שההומו הרגשן הוא בעצם סטריאוטיפ (שנועד להמחיש את הסטריאוטיפ של הכותב הרגשן), ומאחר והקטע של ערסים הוא הבורות שלהם הוא היה חייב להשתמש בסטריאוטיפ הזה (שזו בעצם עודדרך להפוך את הערס לריאליסטי).
7. האנטרים לא התאימו כאן, זה הכל.

אז, הנה עוד כמה דברים:

1. האמת שהקולות האלו הם לא דבר שקרה לי, אני מדבר על אדם בדיוני לגמרי.

2. הקולות באמת מבוססים על אנשים שאני מכיר, אבל לא לגמרי. הערס, טוב, כולנו פגשנו כאלה, לא הייתה לי מורה להבעה בכיתה ג' (המורה הזאת מזכירה יותר את המורה להבעה שהייתה לי השנה), והמרצההוא דמות בדיונית לגמרי (יש לי עוד כמה חודשים טובים עד לאוניברסיטה, אפילו שזה לא מעיד על הגיל שלי. ואני בכלל אלך ללמוד פיזיקה).

3. למה שזה יפגע בי?

4. אני פשוט שונא מחמאות לא מנומקות, זה גורם לי להרגיש או אני לא ראוי להן או כאילו אני מורה שבודק מבחן במתמטיקה ורואה שאחד הנימוקים בתרגיל חפיפה הוא "כי רואים".

5. בסך הכל, אני מבין למה הם יצאו דומים. זה כי יש להם אותה התכלית.

6. בעניין ההומופוביה, את הכרת פעם ערס שלא היה הומופוב (אותי אישית הכי משעשעים הערסים שברור לגמרי שהם גייז אבל הם עדיין משתמשם במילה "הומו" בתור קללה)? כתבתי את זה גם כי רציתי לעשות את הערס ריאליסטי אבל גם בגלל שההומו הרגשן הוא בעצם סטריאוטיפ (שנועד להמחיש את הסטריאוטיפ של הכותב הרגשן), ומאחר והקטע של ערסים הוא הבורות שלהם הוא היה חייב להשתמש בסטריאוטיפ הזה (שזו בעצם עודדרך להפוך את הערס לריאליסטי).

7. האנטרים לא התאימו כאן, זה הכל.

עוד דברים קטנים:

1. האמת שהקולות האלו הם לא דבר שקרה לי, אני מדבר על אדם בדיוני לגמרי.

2. הקולות באמת מבוססים על אנשים שאני מכיר, אבל לא לגמרי. הערס, טוב, כולנו פגשנו כאלה, לא הייתה לי מורה להבעה בכיתה ג' (המורה הזאת מזכירה יותר את המורה להבעה שהייתה לי השנה), והמרצההוא דמות בדיונית לגמרי (יש לי עוד כמה חודשים טובים עד לאוניברסיטה, אפילו שזה לא מעיד על הגיל שלי. ואני בכלל אלך ללמוד פיזיקה).

3. למה שזה יפגע בי?

4. אני פשוט שונא מחמאות לא מנומקות, זה גורם לי להרגיש או אני לא ראוי להן או כאילו אני מורה שבודק מבחן במתמטיקה ורואה שאחד הנימוקים בתרגיל חפיפה הוא "כי רואים".

5. בסך הכל, אני מבין למה הם יצאו דומים. זה כי יש להם אותה התכלית.

6. בעניין ההומופוביה, את הכרת פעם ערס שלא היה הומופוב (אותי אישית הכי משעשעים הערסים שברור לגמרי שהם גייז אבל הם עדיין משתמשם במילה "הומו" בתור קללה)? כתבתי את זה גם כי רציתי לעשות את הערס ריאליסטי אבל גם בגלל שההומו הרגשן הוא בעצם סטריאוטיפ (שנועד להמחיש את הסטריאוטיפ של הכותב הרגשן), ומאחר והקטע של ערסים הוא הבורות שלהם הוא היה חייב להשתמש בסטריאוטיפ הזה (שזו בעצם עודדרך להפוך את הערס לריאליסטי).

7. האנטרים לא התאימו כאן, זה הכל.

זה פרסם לי את את התגובה יותר מדי פעמים, התנצלותי הכנה. מערכת תגובות מפגרת.

אתה לא לבד…

וואו.
פשוט וואו.
הכתיבה שלך פשוט מדהימה
הדמויות הדימיוניות האלו. אני כמעט בטוחה שכולם יוכלו להתחבר לקטע שכתבת.
בלי קשר לנושא. לכולנו יש את הדמויות והקולות האלו (בין עם זה ריאליסטי לך או לא) שתמיד אומרות לנו מה לעשות. חושבות שהם יודעות הכי טוב.
אתה בין הכותבים הכי מוערכים עליי כאן , הכתיבה שלך מעוררת מחשבה שיכולה להוביל אנשים לדרכים שהם אפילו לא חשבו עליהם בעבר.
אתה יותר מראוי לכל התגובות הללו. אני בטוחה בכך ומודעת לכך שאתה תהיה אחד הסופרים הגדולים שיצאו מהאתר הזה.
אתה תראה שצדקתי.
יש רק משהו אחד שלא הבנתי , כל הדמויות האלו הן מפרי דמיונך או שבאמת יש לך כמה אנשים או קולות (דמיוניים או לא) שאומרים לך דברים כאלה ?

אהבתי את הקטע הזה. בערך.
אהבתי את הדימויים שלך של הקולות (שהבנתי שהם פרי המצאתך) לאנשים אמיתיים. הרגשתי שזה נכתב בקצת שעשוע, חלק הדברים שנכתבו גרמו לחיוך קטן לעלות על פניי (במיוחד הקול הראשון והשפה שלו).
הקטע היה נורא נחמד. זה מראה דברים שיכולים לקרות ביומיום (ולאו דווקא בראש שלך). לדוגמה בבית הספר, יכול להתפתח וויכוח (או ריב) על דברים כאלה (לדוגמה בין ערס או בריון או סתם יהשו מקובל לבין חנון או מישהו שהוא לא כ"כ מיוחס).
בוא נגיד שהיו מעט דברים שפחות אהבתי בקטע הזה.
דבר ראשון, ראיתי כמה משפטים עם יותר מידי פסיקים, וזה קצת הציק לי. זה גרם למשפט להיקרא ארוך מיד (לדעתי). אני אישית חושבת שאפשר במשפט מקסימום שלושה פסיקים, לא יותר (חוץ ממקרים מסויימים מאוד, ואז אפשר ארבעה).
כל העניין הזה עם האנטר. יכול להיות שאתה חושב שזה לא התאים כאן, אבל אני ראיתי כמה פעמים שהאנטר דווקא כן התאים ואפילו היה נחוץ. זה קצת מציק לקרוא קטע שהוא כמו גוש אחד גדול של מילים ומשפטים, בלי הפרדה ביניהם.
שמתי לב למספר דברים קצת פחות הגיוניים. לדוגמה ששמעת שקולות הולכים מכות. איך קולות יכולים ללכת מכות בדיוק? אין להם גוף, ידיים, רגליים. אם כבר אז שהם מתחילים לקלל אחד את השני. זה יותר הגיוני.
וגם הקטע עם המחשב. יכול להיות שכל הבלגן הזה בראש נוצר רק בגלל הקרינה של המסך. זה באמת יכול להיות (קרה לי).
ואני לא ממש ממליצה לך לקחת אדוויל סתם. יכול להיות שזה לא נחוץ. עדיף קודם לעזוב את המחשב ואז אם זה ממשיך לקחת אדוויל.

זהו. סיימתי את הבעת הדעה שלי על הקטע.
א.מ.ש.
נ.ב: סליחה שחפרתי. יכול להיות שזה לא יקרה יותר. אני לא מבטיחה.

חחחחחח אהבתי כל כך
יואו זה יפה

תשמע, ממש נהנתי מהקריאה.
אהבתי את המעין "פיצול" שעובר על הדמות (בין אם אתה ובין אם לא) בראש,
אהבתי את הרעיון של לקיחת ה"ערס" מהחברה הישראלית, שהוא כביכול "הקול" בחברה ועושה מה שמתחשק לו, למצב שהוא אחד מהקולות בראש של הדמות שאומרים לו מה לעשות (לא לשכוח מה-"חנן" כמובן) .
אהבתי את העובדה שלקחת את הרעיון הכללי של חשיבת "השטן והמלאך" בראש האדם, ופיתחתה אותה אפילו יותר ואף בגיוון !
רציתי להוסיף ולהגיד שנתת לי כרגע חתיכת השראה לסיפור שרץ לי בראש (מתכוונת לכתוב) אז תודה רבה (:
אמשיך לקרוא סיפורים שלך בהנאה

נ.ב
לא יודעת אם שמת לב, אבל הרעיון שלך מזכיר הדמייה של אדם החולה בהפרעת זהות דיסוציאטיבית (במילים פשוטות- פיצול אישיות) וזה בהחלט הלהיב אותי (: