תראה אותו קרדיולוג מניאק / דוקטור לפט

"תראה אותו, קרדיולוג מניאק; שעה וחצי ניתוח – ועושה מליונים בשבוע, הוא בטח גם בקושי נמצא בארץ – כל היום מטייל בחו"ל על חשבוננו, את כל החיים שלו אני מממן, בטח גם בג'קוזי בבית הוא מרוויח כסף בלי לעשות כלום", זה מה ששמעתי את האידיוט ההוא אומר לטיפש האחר.
לא, הם לא יודעים חצי דבר – אמנם חייהם אינם פשוטים, אמנם הם עבדו שנים על מנת להגיע למקום בו הם נמצאים כעת, אך עדיין – הם חסרי מודעות וחשיבה.
לא, אני איני קרדיולוג – אך בניגוד אליהם אני מודע למסע הסיזיפי, הלא משתלם והלא פשוט כלל של אותו "קרדיולוג מניאק".
זה מתחיל בהחלטה – "אני רוצה להיות פראייר", "תרומה והצלת חיים זורמים לי בדם"; זה ממשיך בשיפור של הכל – מוכנות נפשית, ציונים ואף מצב כלכלי; רק אז מתחיל השלב הקשה באמת – הוא מתמסר במשך עשור וחצי לעבודה תובענית, קשה ושוחקת; ומספח לעצמו בית קברות על שמו – "בית הקברות של מניאק" כתוב בכניסה אליו, כל אלה שהוא לא הצליח להציל, כל אלה שנרדם במשמרת עליהם, כל אלה שבחוסר תשומת לב רגעית נתן להם מינון שגוי של תרופות – כל אלה קבורים שם, בבית הקברות בתודעתו, על ליבו של "הקרדיולוג המניאק" ויום אחד יגרמו לו להזדקק לטיפול לב בעצמו.
כל אותן שנים הוא לא חי, בקושי ישן; הוא לא מקבל כסף רב ובקושי עוזב את בית החולים – זאת בניגוד לכל אותם אנשים מחוץ לבועת הרפואה – שבינתיים התקדמו בעבודתם, הקימו בית ואף כיסו את מרבית המשכנתא; בזמן שהם עובדים ומתקדמים, הוא עושה כמעט התנדבות בבית החולים לכל אורך תקופת ההתמחות.
בשלב מסוים הוא מתחיל לנתח; לא, עדיין לא לב. הוא מגיע כבר לגיל נכבד – בו אתם כבר הסתדרתם, טסתם אי אלו פעמים לטיול חובק עולם ואף סיימתם לחלוטין בתשלומי המשכנתא ואפילו השיפוץ השני של הבית – רק אז הוא מתחיל את חייו, רק אז.
בשלב מסוים, לאחר תת תת תת התמחות נוספת, מתחילים להזמינו להשתלמויות רבות בחו"ל, הוא טס פעם בשבועיים לחו"ל בגללן – לא, לא לטיול חובק עולם או סופ"ש רומנטי בפריז – הוא טס כדי לראות ניתוח לב נוסף ולרכוש ידע נוסף על מנת להיות רופא מנתח טוב יותר, הוא טס על מנת ללמוד – משהו שספק אם נדרש מכם לאחרונה, הוא הולך לשקוע בידע נוסף, באחריות אין קץ.
"הקרדיולוג המניאק" הגיע סוף כל סוף לשלב בחייו בו הוא נהנה מפירות עמלו לכל אורך חייו, הניחו לו לקצור ברינה.