קורנל לוסטיג
הסיפור הזה ו-"הגרסה שלי" מתייחסים לסיפורה של קסנדרה משתי נקודות מבט שונות.

תשע סיבות לסרב לאל

קורנל לוסטיג 06/11/2012 955 צפיות אין תגובות
הסיפור הזה ו-"הגרסה שלי" מתייחסים לסיפורה של קסנדרה משתי נקודות מבט שונות.

לפני שנים רבות, בזמנים רחוקים, אנשים ואלים חיו ביחד והיו מודעים לנוכחותם האחד של השני. היו להם, לבני התמותה ולאלים, יחסים מורכבים. באותם הזמנים, במדינה רחוקה טרויה שמה, שלטו בעוז ובתבונה המלך פריאם Priam)) והמלכה הקובה ((Hecuba. היו להם הרבה ילדים, כולם, מן הסתם, נסיכים ונסיכות.
כמנהג אותם הימים, חלק מהנסיכים ומהנסיכות נשאו בדמם כרומוזומים של אלים וחלקם את הכרומוזומים של פריאם אך לא את של הקובה.
קסנדרה ((Cassandra, בתם של פריאם והקובה, הייתה היפה מבין בנות טרויה. היו שהגדירו אותה כאשה השנייה היפה ביותר בתבל, לאחר הלנה (Helen) מספרטה, והיו אף שהשוו אותה לאפרודיטה (Aphrodite), אלת היופי. פרט ליופייה, היתה קסנדרה גם חכמה ועדינה וכל מי שפגש אותה, אדון או משרת, נפל בקסמיה.
קסנדרה שירתה בנאמנות את אפולו (Apollo), אל האור והאמת, אל הריפוי והנבואה, אל השירה והמוזיקה. אפולו אהב בני אדם ונהג לתקשר איתם. בשל כך, לעתים, נהגו אלים אחרים לבקש ממנו להתערב ולשמש כמתווך בעניינים שבינם לבין בני התמותה.
לילה אחד, כהרגלה, היתה קסנדרה במקדשו של אפולו, לבושה בשמלה הלבנה. כורעת ברך מול המזבח, מתרכזת בתפילות, מרגישה את הרצפה הקרה תחת ברכיה, מאזינה לשירת נזירות המקדש וממוקדת בתחושותיה. באותו הלילה הרגישה אותו מופיע. לפי העוצמה ידעה, כי זה יכול להיות רק אפולו בעצמו.

הרגישה אותו מתקרב, נע סביבה ולוחש "כל שלבך חפץ כדי שתתמסרי לי". מבלי לחשוב אמרה, "אני רוצה להיות נביאה". וכך היה. לפתע פתאום הרגישה כל כך חזקה, כל כך שולטת. כל מאמציה להיות מישהי מיוחדת נשאו פרי. לאחר זמן חשה את אפולו, עדיין שם, ממתין… "כזה פתטי", חשבה; הרי היא נסיכת טרויה ונביאה. היא אינה זקוקה עוד לדבר נוסף. שילך כבר, שיעלם, מי צריך אותו בכלל?

הרגישה אותו מתקרב, נע סביבה, ולוחש "כל שלבך חפץ כדי שתתמסרי לי". מבלי לחשוב אמרה, "אני רוצה להיות נביאה". וכך היה. כוחות הנבואה כבר היו בתוכה, כך שבדקה במהירות מה צופן העתיד אם תיענה לו. ראתה את עצמה מגורשת על ידי הקובה לתראקיה (Thrace) ומגדלת את בנם – אמנם בארמון עם משרתים ונוחות רבה, אך הרחק מההתרחשות החשובה ביותר שעמדה להתחיל בטרויה. לזה קסנדרה לא היתה יכולה להסכים. הרי הוכשרה לגדולות ולזמנים הרואיים. והנה הזמנים מתקרבים והיא תהיה רחוקה משם? "כל גורל עדיף", חשבה, ודחתה את אפולו.

הרגישה אותו מתקרב, נע סביבה ולוחש "כל שלבך חפץ כדי שתתמסרי לי". קסנדרה שמעה את הקול ונשארה ללא מלים. "זה אל שמדבר? לשם מה הוא צריך לבקש? מדוע אינו לוקח? הרי כבר שנים אני שלו, חשבה. כבר שנים אני מחכה לו בכל לילה ומתפללת שיבוא וייקח אותי. הוא מציע לי עסקה? זה אל או רוכל בשוק?". "רוצה להיות נביאה", אמרה, שקועה במחשבותיה. אכזבתה הייתה כה גדולה שאפילו לא שמה לב שהיא כבר הפכה לנביאה. "אם כך נשמע ומתנהג אל, כבר עדיף להתמסר לחייל המשמר הראשון שתפגוש בדרך לארמון, או להפוך לנזירה של אתונה (Athena)". מלאת אכזבה וסלידה ביכרה ללכת.

הרגישה אותו מתקרב, נע סביבה ולוחש "כל שלבך חפץ כדי שתתמסרי לי". "סוף, סוף", חשבה קסנדרה, "עכשיו הוא בידיים שלי, כמו כולם. איתו אמנם זה דרש מאמצים גדולים יותר, הברכיים שלי הרוסות, אבל זה היה שווה". המשיכה לחשוב מהר. ידעה שזו ההזדמנות הגדולה שלה ואסור לה לפספס. חייבת לשמור אותו ברשתה לזמן רב ככל האפשר. התחילה משא ומתן בעדינות. "רוצה להיות נביאה", אמרה בקול מפתה. עכשיו אסור לה להישבר, ואסור לה להתמסר. רק להמשיך להיות מפתה. הוא יחזור, כמו כולם.

הרגישה אותו מתקרב, נע סביבה ולוחש "כל שלבך חפץ כדי שתתמסרי לי". מבלי לחשוב אמרה, "אני רוצה להיות נביאה". וכך היה. אבל אז נזכרה בחלקה השני של העסקה. רגע… שמעה הרבה סיפורים עליו. אמנם הוא יפה וחכם וכל יכול, אבל יש לו הרבה ילדים מהרבה נשים בכל רחבי יוון. הוא לא יסכים להיות בלעדי שלה, לא למשך חייה וכנראה אפילו לא ליום אחד. "הוא אפילו לא יסכים שאהיה המועדפת שלו", חשבה קסנדרה. "בתנאים האלה, שילך לחפש לעצמו פורקן במקום אחר", סיימה קסנדרה את מחשבותיה וקמה ללכת.

הרגישה אותו מתקרב, נע סביבה ולוחש "כל שלבך חפץ כדי שתתמסרי לי". ידעה שלא תוכל להתמסר לו בגין הרומן שלו עם אמה, עם הקובה. הרי לא תוכל להתמסר למי שבלע את אמה והוא האב של אחד מאחיה. יש כללים אותם צריך לשמור. מצד שני, חלום חייה הוא להיות נביאה והחלום כל כך קרוב להתגשמות. היא חייבת למצוא פתרון; להיות נביאה גם אם התשלום כבד. "רוצה להיות נביאה", אמרה לבסוף, בידיעה שלא תקיים את חלקה בעסקה ושאפולו לא יסלח לה.

הרגישה אותו מתקרב, נע סביבה ולוחש "כל שלבך חפץ כדי שתתמסרי לי". מבלי לחשוב אמרה, "אני רוצה להיות נביאה". וכך היה. עכשיו לחלק השני של העסקה. פקחה את עיניה והסתכלה. מולה עמד הגבר היפה ביותר שראתה מעודה. קורן וחזק עם פנים מושכות של נער נצחי. הורידה את מבטה לכיוון בית החזה המושלם שלו ומטה, עוד יותר מטה. לפתע חשכו עיניה. זה הכול? חשבה בתדהמה. היא כלל לא תרגיש אותו ותישאר מאוכזבת לשארית חייה. כבר עדיפים חיילי המשמר הטרויאני. עדיף להמשיך ולפנטז על אפולו מאשר לקלקל את הפנטזיה.

הרגישה אותו מתקרב, נע סביבה ולוחש "כל שלבך חפץ כדי שתתמסרי לי". מבלי לחשוב אמרה, "אני רוצה להיות נביאה". וכך היה. כל חייה חלמה להתמסר לאפולו, דמיינה את הרגע הזה, מאות פעמים. ידעה מה תרגיש, ואיך כל תא בגופה יתעורר ויחשק. פתחה את עיניה וראתה את אפולו. יפה וחזק כפי שדמיינה אותו. המשיכה להסתכל עליו אבל לא הרגישה דבר. לא אהבה, לא התרגשות, לא רצון, כלום. ידעה שלא תוכל לתת לו להתקרב יותר, כי ללא אהבה היא לא תיתן לאיש להתקרב אליה, גם אם הוא אל.

הרגישה אותו מתקרב, נע סביבה ולוחש "כל שלבך חפץ כדי שתתמסרי לי". מבלי לחשוב אמרה, "אני רוצה להיות נביאה". וכך היה. אבל לפתע הבינה את ההשלכות. אם תתמסר לאפולו לעולם לא תוכל להיות שוב עם בני אנוש. הם ייראו בעיניה חסרי עוצמות וחסרי טעם, נמלים קטנות שמתרוצצות, עובדות קשה ואין להן כל כח. היא תחיה בבדידות, ללא יכולת להתרגש ממגע בן-תמותה, ללא בר-שיח, ללא אתגר. את הבדידות הזאת היא לא תוכל לשאת, הבינה. וגם הבינה שתיאלץ לסרב.
נשארה במקומה עוד זמן מה. הרגישה את נוכחותו של אפולו נמוגה וניסתה להמשיך בתפילותיה, אך ללא הועיל. פתאום הרגישה את המקדש ריק מנוכחות, מלא באבנים, עץ ואנשים. קמה ומבלי לדבר עם איש או להחליף מבט, צעדה חזרה לכיוון הארמון.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך