10/8/12 – תשוקה לאהבה

10/8/12

אני מעדיף משחת שיניים מתוחכמת על כזו יעילה. באמת.
מעדיף משחת שיניים בשלושה צבעים, שעל האריזה שלה מתנוססות בגאווה מילות סרק המתארות את האקסטרה שבמשחת השיניים התלת-תכליתית. ככה אני מעדיף, אפילו שיש אחת לבנה, חלקה ויעילה יותר. ככה אני.

זה משהו דפוק, זה נגד הטבע. לפעמים, אני לא מבין את זה בכלל. למה אני נוטעה לחפש את המתוסבך, הקשה, זה שמציג הוכחות והתנצלויות, על זאת שבשקט בשקט יעילה יותר. פשוט כך.
אולי יש בזה משהו מהנה יותר, ברצון לכבוש ולהבין, להכיר, לדעת, לצפות, לחזות. משהו שלא ישעמם, שלא יהיה מונוטוני וחד-גוני. רוצה את האנרגיות, השיחות המטופשות, המחשבות העמוקות.
רוצה את זו שיודעת לרגש. שתחפור לי בשכל ואז ברגע מתוק אחד, פשוט תעצור, תשתוק ותצחק.
רוצה את המבט בעיניים שאפשר לשקוע בו, גם שיהיו כביכול חומות וממוצעות. לא רוצה את העיניים המדהימות שמאחוריהן אין שמחה.
רוצה את השיער המקורזל, זה שמוליך אותך בסלסול מתחכם אל הכתפיים. לא את החלק הנפוץ, זה שכל היום דואגים לטפח ובפועל רק הורסים.
רוצה את הנפש הזו, שיודעת להעריך דברים, לחפש משמעויות, לפתח ציפיות, אבל לא להתאכזב מתקלות.
מעדיף משחת שיניים עם שלושה צבעים. ככה אני שובר את הראש מה כל צבע עושה. האם חשוב למרוח צבע אחד על הטוחנות? מה עושה הכחול? כמה כיף שיש הרבה שאלות.
ככה זה, ככה אני מעדיף. משהו שיסעיר, יעורר, יפתח את הדמיון ויגרום לי לצפות לבאות.
מעדיף ככה, לא את הפשוט והקל, זה שנותן מאה אחוז יותר תפוקה והרבה פחות הרפתקה.

מעדיף את הפיקנטי, זה שיש בו שילוב טעמים מנצח, מתיקות של נפש, חריפות של שכל, חמיצות של אהבה אמיתית ושובבות ביחסים.
זו שתדע להגיע לשיאים של גובה ולא תפחד משפל רגעי.

את זו שאוכל להתגאות בה, להפוך לנסיכה, לטפח, לאהוב, באמת ובתמים. אותה אני רוצה.