11/9/12 – משחק הטטריס של חיי

11/9/12

כמו במשחק טטריס, אני מסדר את תצריף חיי, שורות שורות, משתדל לשמור על הקו הישר.
מרכיב לרוחב, לשלמות, לא נמשך לפערים.
שורות שורות של חוויות, סיפורים. שומע מכאן, חולף משם. הכול מתחבר כדי לרקום שורה אחידה.
כיף לי. גם כשאני לא עושה כלום. כיף לי כי אני עם אנשים מיוחדים, במדינה מיוחדת, בסיטואציה קצת לא ברורה.
אני מתחיל לתפוס את הכיוון, אין לי ספק. אני לומד לשמוע את עצמי, ואני הרי יודע הכי טוב מה טוב בשבילי, לא?
אני לומד להיכנס אל נבכי נשמתי, לאט לאט, לא צריך למהר, העיקר להתמיד. לא לעזוב את התקשור העצמי, חבל שיישמט החבל.
בכל יום שעובר אני מרגיש נכון יותר, אדם יותר, כמו זה שרציתי להיות ואולי לא היה לי האומץ.
אני מרשה לעצמי להיפתח, להתמודד. לחשוב על העבר, אבל לא להישאב. להסתכל אל העתיד, אבל בעיקר – להתחיל את השינוי בהווה.
השינוי ממשיך עכשיו, אין טעם שיעצור. טוב לו ככה, בהאצה, בלמידה אינטנסיבית, כזו שמשנה בך פאזה.
לא קל להתמודד עם עצמך, צריך לרצות את זה. לדעת שמה שקיים בתוכך יעזור לך, אפילו שהדרך לא קלה.
הלב נפתח, אני נחשף לאנשים מכל הגרפים. השמחים, המצחיקים, השקטים… וכיף לי כל-כך כשנמצא החיבור, הקליק הזה, של שמחה, זה שאתה יודע שאתה מכיר אדם טוב.
גם אני אחד שכיף להכיר?
המשחק אף פעם לא נגמר, תמיד ניתן ליצור שורות של חוויות.