Lizon
לפייסבוק של זכרונות מהעתיד:
http://www.facebook.com/FM.FuturesMemories

2/2/13 – הוקרה

Lizon 08/07/2013 697 צפיות אין תגובות
לפייסבוק של זכרונות מהעתיד:
http://www.facebook.com/FM.FuturesMemories

בין שנייה אחת לרגע אחר, זמן לא ארוך מדי בשעון הדיגיטלי, אלוקים שלי נתן לי את תמצית המסע.
בין דקה אחת לאחרת, זמן לא ארוך מדי בשעון כלשהוא, עוד ניתן לי הרמז, להתרגל לרעיון שבקרוב זה קורה.
בין המשפט שהתחיל את האמת הגדולה, לרגע בו נפתחו שערי שמים, עוד לא הבנתי את הנסתר למעלה.
ובין הרגע שבו נפתחו עיניי ועד שנפסקה ההצגה, עבר זמן ארוך ארוך, כזה שנותן לך להתרגל לרעיון, לעכל אותו ולהוקיר אותו.
ובתצוגה שמתחילה בברקים של דכדוכי חורף, שאריות קטנות שעוד לא חלפו, ברגע אחד הופכת לקסם, זה שמלווה אותי בחצי השנה האחרונה, זה ש"לא ניתן להסביר במילים".
ברקים מכל המינים והצבעים מתאספים להם אחד אחד, במהירות כזו… מהירות האור.
ובמרחב של עיר, מהסוג שגורם לך לקלל את ממציאי המנוף, נשקפים מכל עבר, 360 מעלות של אור בוהק שאינו פוסק לרגע.
כל הפלורוסנטים בעולם נדלקים במקום אחד ספציפי, שרק בסוף העולם פתאום מתגלה לי.

ההצגה מ תחילה, ואני במקום הטוב ביותר בתיאטרון החלומות.
עיניים פקוחות, ידיים רפויות, ברקים חוצבי הבנות.
היכולת הזו של הטבע, לגמד אותך לפסיק קטן ברגע, במופע אורות אחד, היכולת להראות ששום דבר לא משתווה לא, לא יכול לו.
ובברקים מקשטי שמיים מתחיל המזה, האולם כולו נשטף בגשם הפוקד תמידית והקהל כולו מותיר אותך אחרון להישאר, להמשיך לחוות.
בהצגה שלי אין שחקנים, אלוהים נותן לטבע לשחק, והקהל, אני, בשיעור על החיים.
במחזה הזה אין דיבורים, הרעמים מסמררי שיער ומותירים אותי למלא את השקט במחשבות.
הפעם, האמת הגדולה כתובה בשמיים, באותיות בוהקות, לא ניתנת לפספוס.

ובין הרגעים של עיכול המחזה והבנת התמונה, עד שתעלה השמש ותאיר את הבמה, בזמן ארוך ארוך שלא מודדים בשעון, תיחקק ההוקרה והידיעה.
על העולם שלי, על העולם.
הוקרה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך