4 מטרות- סם אחד.

המטרה הראשונה היא לא לחשוב.
לעשות הכל כדי לא להיזכר. כל האמצעים אפשריים, כל הדרכים חוקיות. דרך עשירה עשויה מזהב לשערי השכחה.
המטרה השניה היא לא להתאהב.
כשאתה מאוהב אתה חושב, כשאתה חושב אתה זוכר.
כשאתה מאוהב כל הדרכים לשערים מתנדפות, כי אתה לא רוצה להרפות. ואז אתה חושב, ואז אתה זוכר, ואז אתה נפגע.
המטרה השלישית היא לא לקוות.
כי אין למה לקוות. כל התקוות התפוגגו כשהתחלת כאן. כל התקוות קשורות לעולם הישן, העולם שהו התאהבת, וחשבת, ונזכרת. ומיד אחרי זה נפגעת. ובענק.
התקווה היא כמו כדורי חציר שמתגלגלים על הדרך אל השערים. בדרך כלל פשוט בועטים בהם, מעיפים אותם מהדרך בהיסח דעת. אחרי האמצעים הם כבר לא מעוררי מחשבה, הם כבר לא גורמים לי לעצור ולהרהר.
המטרה הרביעית והאחרונה, לא להיאבק.
אין כבר טעם. כשהתחלת לצעוד על השביל המוזהב, עדיף שלא תנסה להיאבק. כשאתה נאבק בעודך צועד על הדרך היא הופכת לקשה וכואבת. פתאום השביל מתחיל לשרוף את כפות רגליך, הצמחים שצומחים משני צדדיו מלפפים אותך וחוסמים אותך, האוויר הקריר והנעים מתחמם ומעיק על נשמתך והאור מאפיל את הדרך. אתה נאבד בתוכך כשאתה נאבק.
בגלל זה כבר אף אחד מאיתנו לא מנסה.

לצערי, גילו אותי צועדת על הדרך המוזהבת. הם מכריחים אותי להיאבק.
בגללם אני נאבקת, בגללם הדרך מתערפלת, בגללם אני סובלת.
בגללם אני מתחילה להיזכר בכל מה שרציתי לשכוח.