7/7/12 מחשבות של לילה ראשון

7/7/12

לילה ראשון. מחשבות טסות לכל הכיוונים, כאילו לקחו לך את המוח, שמו בבלנדר ועכשיו אתה חייב להרכיב מחדש את כל החתיכות. הוא ממשיך לכאן, היא לשם, ואתה, לאן?
צפונה? דרומה? מזרח? מזל שיש ים במערב!
פה לא טוב, אומרים לך, פה יקר, שם קשה, ההיא משעממת וזה, זה לא בא בחשבון. כל אחד והניסיון שלו, בטוח שהוא חווה את הכול מהכול. בטוח שהוא יודע הכי טוב. בטוח.
הכול תכננת. איפה לישון, איפה לאכול ומתי לעשות כביסה, ואז פתאום זה מכה בך. קח את הכול, צבע בכחול וזרוק לים. למה צריך את התוכניות האלה? פה, פתאום לא צריך תוכניות. מה שיהיה, יהיה.

כבר חמש בבוקר, השמש עוד מעט תזרח, אתה ער כמעט יממה, אבל האנדנלין לא נותן לך לישון דקה. נשכב במיטה, סוגר עיניים ולא נרדם.
כמו זריקה ישר בלב, אתה חייב לעשות משהו. חייב למצוא דרך להתעייף. בארץ, מזמן היית גמור, הסוללות מתרוקנות עוד לפני שהפעלת את המערכת שבראש. ככה זה, אתה יודע שלא ראית כלום מהארץ, ועדיין בטוח שתשלים את זה. מתישהו.

הכול פתאום נקלט לך בראש. רצף המחשבות שלך מתחיל לעכל את התרבות בה נחתת.
מצד אחד אתה שם לב לפ'טיש הנוראי שלהם לנקיון, מהצד השני, הם חיים בתוך הזבל.
מחד, הם האנשים הכי נחמדים ומסבירי פנים בעולם, מאידך – לא יהססו לאכזב אותך.
הם אדונים לעצמם. הם לא סופרים יותר מדי אנשים בדרכם. "ככה בא לי. ככה אני עושה".

זה חופש שלא ניתן להסביר במילים. קח את התרמיל, תפוס את התחת שלך וזדיין מפה בשקט. לא משנה לאן, רק תמצא מקום חדש ללמוד, להכיר. אני רוצה לחיות את הטבע כמוהם. לשכב על גג תחת שמיים כחולים – לבנים, לזרום עם תנועת העננים. אני רוצה להיות קשוב להרים, להריח את הפרחים, לראות את הנהרות ולטעום מהנחלים.
המוח פה, המחשבות שם. אי אפשר לתאר במילים… לאן אתה ממשיך מכאן? לאן?