הסיפור לא מבוסס על מקרה אמיתי..

דמעות של יהלומים

22/06/2012 1210 צפיות תגובה אחת
הסיפור לא מבוסס על מקרה אמיתי..

הוא לא יהיה פה יותר ואני יודע איך אוכל להתמודד עם זה. עמדתי שם בשקיקה. השעה כבר מאוחרת ודבר אחד ידעתי שאני לא יכול לעשות עם זה כלום. הדמעות שירדו בעיני לא הפסיקו ואני גם לא רציתי שהם יפסיקו, מכיוון שאמא תמיד אומר שדמעות זה כמו יהלומים של שמחה. החזקתי בידו בכוח כה רב עד כי פחדתי שהוא יעלם לי. הוא ראה אותי ואמר לי לי בציניות "לפחות הייתה הופעה טובה, לא? אל תשכח אותי אף פעם" ואז הוא הפסיק לדבר ומת. למחרת הלכתי להלוויה שלו השמיים היו אפורים ומזג האויר התאים לאוירה, בכאילו העולם יודע להיות מתי עצוב. עמדתי שם מול קברו עם עוד הרבה אנשים שהם אפילו לא מכירים אותי, זה לא היה אכפת לי כל כך. קשה עדיין להקל את זה שהוא פשוט נעלם מחיי אין לי אותו יותר. אם מי אני אצחק, עם מי אני אדבר לאורך כל הלילה שמשעמם לי, מה יעסיק אותי כל הזמן. הוא היה חבר האמיתי היחיד שהייה לי. הנס הצטרף עלינו לפני שנה וחצי. הוריו עלו מהולנד לפני חמש שנים ולדבר ולכתוב בעברית הוא יודע יחסית טוב. אני זוכר את הפעם הראשונה שהכרתי אותו. הוא נראה ילד די שקט עם מבט עדין. בהתחלה הוא לא הסתכל לכיווני אפילו. בהפסקות לרוב הוא הייה לרוב לבד בלי שאף אחד ישב איתו. עד שבהפסקה אחת אני הלכתי לדבר איתו. הוא נראה לי אז טיפוס די דיכאוני. ישבתי איתו ושאלתי לשלומו הוא הסתכל עלי בשמחה שמישהו סוף סוף בה לדבר איתו. הוא הייה מסוג האנשים שאפשר לדבר איתם הכל מאוכל ועד האח הגדול. נרקם ביננו קשר די מיוחד. חצי שנה אחרי שהכרתי הוא חיכה לי ליד הלוקר. הוא אמר לי "ראיתי שאתה הולך להופעה של התרנגולות בשני הבא?", "כן, רוצה לבוא?" השבתי לו בשמחה. "אם אתה רוצה אנחנו יכולים היום ללכת אחר הצהריים לקנות לך כרטיס". "סבבה" הוא ענה "התרנגולות הם הלהקה האהובה עליי ביותר". "אמא שלי יכולה להקפיץ אותנו לשם אם אתה רוצה". השבתי לו בכן. באותו אחר צהריים הלכתי עם הנס לקנות את הכרטיס להופעה. אחר כך ישבנו לשתות איזה מילקשייק בארומה. למחרת בבוקר שהגעתי לבית הספר הנס הייה צריך לשאול אותי משהו. הוא אמר לי כך "שכחתי לספר לך משהו, יש מישהו שיבואו איתנו להופעה, הוא ידיד די טוב שלי אני מכיר אותו מהולנד". אמרתי לו שאין לי שום בעיה עם זה והוא חייך חיוך תמים. פשוט לא יכלתי לחכות להופעה. אין על התרנגולות, יש להם את השירים הכי יפים. השיר שאני הכי אוהב שלהם הוא "הג'ונגל הפראי". מאוד התחברתי לשיר הזה מכיוון שהוא מספר על הרגשות הרבים שייש לאדם בחיים והוא מרגיש בכאילו הוא בג'ונגל. יום ההופעה הגיע, איזה כיף סוף סוף אני הולך להנות. הלכתי היום לבית הספר לא קרה לי שום דבר מיוחד היום. הנס אמר לי שאני צריך לחכות מתחת לבית שלו בשעה שמונה בערב. באותו הערב התארגנתי להופעה לבשתי את הבגדים הכי יפים שלי. הלכתי לביתו של הנס וראיתי אותו במכונית של אימו עם עוד מישהו. המישהו הזה הוא בטח האיש הזה שהוא דיבר עליו שבא איתנו להופעה. נכנסתי לאוטו והחבר הזה שהייה איתו נראה די מסומם. אני דיי מפחד שהנס עושה סמים שמעתי את כל סיפורי הסמים האפשריים ואני לא רוצה פשוט שיהיה לי חבר כזה. הנס אמר לי שלום ולחץ לי את היד ונסענו באוטו. לא דיברנו כל הנסיעה כי פשוט אני לא אוהב לדבר מול הורים של חברים שלי. הגענו להופעה והנס הייה חייב ללכת לשירותים אז נשארתי שם עם החבר הזה שלו. ניסיתי לדבר איתו אבל תמיד הוא החזיר לי תשובות קצרות מאוד. הנס חזר מהשירותים בדיוק שהופעה התחילה. הם התחילו לשיר והנס והחבר הזה שלו היו צריכים שנייה ללכת. נשארתי שם לבד מזיע בין אנשים. חיכיתי שם בערך יותר מחצי שעה עד שהנס חזר הוא נראה במצב לא טוב בלשון המעטה. הוא אמר לי שהוא צריך ללכת עכשיו. שאלתי אותו אם אני יכול לבוא והוא ענה לי בסירוב מוחלט. הוא הלך משם. עקבתי אחריו מכיוון שמשהו במצפון שלי לא עושה לי הרגשה טובה שהוא מסתובב עם הבחור המוזר הזה. המשכתי לעקוב אחריהם עד שהגעתי לסימטה חשוכה. ראיתי שם את הנס עם עוד כמה ילדים שכניראה הוא מכיר אותם עוד מהתקופה שהוא הייה בהולנד. הם דיברו משהו בהולנדית ולא הבנתי כלום. רק ראיתי שהוא מעביר איזה שקית קטנה לחבר הזה שלו. אני לא מאמין הנס עושה סמים? החבר הכי טוב שלי בכל העולם הזה עושה סמים. מה זה לעזאזל יעזור לו בחיים? הנס והחבר שלו המשיכו ללכת והתחבאו בין איזה ביקתה. ואז לפתע ראיתי מלא עוד חבורה של הולנדים רצים שם לביקתה של הנס ואז שמעתי את הדבר הנורא ביותר ירית אקדח. רציתי לשם בכל הכוחאבל זה כבר הייה מאוחר. ראיתי את הנס וחברו שוכבים על הריצפה מדמים עד מוות. הנס ראה אותי ואמר לי לי בציניות "לפחות הייתה הופעה טובה, לא? אל תשכח אותי אף פעם". הוא הפסיק לדבר ומת. התקשרתי לאמבולנס וחיכיתי עד שיבואו הוא הגיע לבסוף די מהר. דבר אחד עכשיו אני יודע שאת הנס אני לא אשכח בחיים ילד כזה טוב שמת בגיל כל כך צעיר. חיי לא יהיו אותו הדבר בלי הנס. עם מי אני אדבר עכשיו, אם מי אני אצחק, אם מי אני ארוץ בגשם. אין עוד מישהו בעולם שאני מכיר שיהיה כמו הנס. אני בטוח עכשיו במאה אחוז שהנס הוא המלאך הכי יפה שתיראו אי פעם.
סוף


תגובות (1)

אתה כותב מדהים, סיפור עצוב וחזק (כל סיפור שקשור במוות מעביר בי צמרמורת).
כל כך הרבה אנשים מתים בגלל (ולא רק מ-) סמים, זה נוראי.
כל סיפור שקשור בסמים אני ישר חושבת על הספר "אני כריסטיאנה פ.", אם לא קראת אותו אני ממליצה בחום.. הכל מבוסס על סיפור אמיתי.
ברוך הבא לאתר! (:

23/06/2012 10:50
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך