Say I love you..

מסתכלת ימינה שמאלה, מחפשת לתפוס אותו בעיניי. כולם מסביבי כבר שתויים יומולדת 18 טיפוסי.
אבל איפה הוא?..
החלטתי להתרחק מההחוגגים בשביל להסתובב קצת עם המחשבות של עצמי. מתהלכת באזור ברדת החשכה וצופה בים אשר מצליח להרגיע את נפשי. ככל שאני מתקרבת לאזור הדשא אני מבחינה בו. הוא שם. אותו אחד שגנב את ליבי מהפגישה הראשונה. ליבי צנח לתחתוניי ויכולתי להרגיש לחץ משתלט עליי אך לא הייתי מסוגלת לוותר על ההזדמנות הזו, להיות איתו לבד לפחות לכמה דקות.. התקרבתי אליו מבלי שהוא יבחין בי.
"מה אתה עושה פה לבדך?" הסתכלתי עליו בחיוך והצטרפתי לשכב על הדשא לידו. כל מה שרציתי באותו רגע זה להמשיך לבהות בו אך לא רציתי לצאת מטרידה סדרתית.
"רציתי להתרחק קצת מהשיכורים" גיחך. עברתי למצב ישיבה ובאתי לקום ולחזור אך ידו עצרה בידי.
"מה את עושה?" נשכבתי חזרה למקומי.
"חשבתי שאתה לא מעוניין בחברת שיכורים" אמרתי מגחכת.
"אותך עוד איכשהו אפשר לסבול" אמר בחיוך. החיוך שלו המיס אותי, יכולתי להרגיש את ליבי דופק בחוזקה רק מזה שהוא חייך אלי. שנאתי שהוא גורם לי להרגיש ככה. כול כך מאוהבת שאפילו המחוות הקטנות הללו גורמות לי להשתגע מאהבה.
"על מה את חושבת?" אמר מביט בשמיים. כנראה הייתי שקועה יותר מדי במחשבותיי.
התחלתי להתלבט עם עצמי. להגיד? לא להגיד? כדאי לי? לא כדאי לי? ואם הוא שונא אותי? טוב די! נמאס לי לחשוב, הגיע הזמן לפעול ולא לחשוב. זאת ההזדמנות שלי.
"עלייך" אמרתי מבוישת והסטתי את מבטי לשמיים האפלים.
"עליי?" יכולתי לראות את המבט שלו נע לכיווני.
"אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עלייך, לא מפסיקה לחשוב עלייך מהרגע ששמעתי את הצחוק שלך, שראיתי את החיוך שלך, מאותו רגע שהתנשקנו בהשפעת אלכוהול.."
באתי להמשיך אך הוא עצר אותי.
"אן.." עצרתי אותו.
"לא, תן לי לסיים" והוספתי "אם אני לא אסיים להגיד את זה עכשיו, אני לעולם לא אגיד"
יכולתי לראות אות מבטו שקוע בי ודבר זה הלחיץ אותי עוד יותר.
"אני יודעת שזה לא הדדי, אני יודעת שזה משהו רגיל בשבילך, אני יודעת שאני סתם עוד אחת, אך אנחנו לא באמת מסוגלים לשלוט על הרגשות שלנו, נכון?!.." דמעה בוגדנית ירדה במורד לחי.
"ואם כמה שאני אשנא את עצמי מחר על זה שאמרתי לך את זה, מצד שני ארגיש הקלה. אני אוהבת אותך, ואני שלמה עם זה. אני מודעת לזה שאתה בקושי זוכר את שמי, אבל אני לעולם לא הפסקתי לחשוב עלייך." נשמתי עמוק. "ורק שתדע שהחיוך שלך יפיפייה, אולי אתה חסר ביטחון אבל אתה מדהים וחשוב שתדע את זה, אתה בנאדם מאוד ייחודי" חייכתי. הסטתי את מבטי אליו. הנחתי את ידיי על הלחי שלו וקירבתי את שפתיי לשפתיו. מאיפה האומץ, אני לא יודעת. זאת הייתה נשיקה קצרה ועדינה אך היא הייתה כול כך משמעותית בשבילי. התנתקתי ממנו ופשוט הלכתי מהמקום.. לא ברחתי, אלא פשוט שחררתי, ההקלה שהרגשתי הייתה מדהימה, כמה זמן חיכיתי להוציא את אהבתי אליו לאור.