UWC

כתבי חיבור המתאר את הסיבה שבגללה את מעוניינת להתקבל ל-UWC. תארי את צפיותיך מהלימודים בקולג', וכיצד תוכלי לתרום באמצעות חוויותיך שם.
מאז ששמעתי על UWC, לא הפסקתי לחפש עוד ועוד מידע. זה סיקרן אותי. איך אני יכולה להסביר מה הסיבה שבגללה אני רוצה בכל ליבי (ולא, אני לא מגזימה) להתקבל ל-UWC? יכול להיות שזה בגלל החוויה של "חוץ לארץ", או אולי בגלל שלהכיר אנשים מכל העולם זה, בערך, הדבר שהכי מסקרן ומעניין אותי- וכן, לדעתי, יש לי מה לתרום; אין דבר שאני יותר גאה בו מלהיות ישראלית – גם בזמנים הקשים – ואם יש לי את ההזדמנות להסברה, אני אנצל אותה.
(79 מילים)
אם היית יכולה להיכנס לעורו של מישהו ל-24 שעות במקום ובזמן כלשהם, במי היית בוחרת? מדוע? תארי את החוויה.

הייתי בוחרת להיכנס לעורו של יגאל עמיר ביום של רצח רבין. הסיבה היחידה לכך היא בעיקר הסקרנות והחוסר ידיעה- כי הרי אף אחד לא באמת יודע מה הניע אותו, מה גרם לו לעשות את מה שהוא עשה.
הייתי מנסה למנוע את הרצח, לשכנע אותו שזה לא מעשה נכון לעשות – כי אם הרצח היה נמנע, המציאות היום הייתה שונה לגמרי. הייתי גורמת לו לחשוב על זה שרצח נוגד את הדת (כי הרי הוא בן אדם דתי), ושהעונש על רצח הוא חמור. הייתי מנסה להראות לו את העתיד שלו – בבית הסוהר, בבידוד.
גם אם כל הדברים האלה לא היו עוזרים, הייתי רוצה לדעת על מה הוא חשב, מה בעצם גרם לו לעשות מעשה נורא שכזה, ועוד על רקע פוליטי ולא על רקע אישי. הייתי רוצה לדעת מה הוא הרגיש לפני הרצח, ברגע הרצח ואחרי הרצח. האם זה נתן לו סוג של סיפוק? האם הוא הרגיש טוב? או שהוא בעצם הרגיש רע? מה המניע שלו לרצח? איך הוא הגיע להחלטה הזאת? האם בתוכו הוא מרגיש חרטה? או שהוא באמת לא מצטער על המעשים שלו? האם הוא פחד, מכל סיבה שהיא? מתגובת המשפחה, מהעונש שיקבל או מעתידו? האם זו הייתה החלטה מהירה או שלקח לו זמן לחשוב ולתכנן?
יש כל כך הרבה שאלות שאין לנו תשובה וודאית עליהן, וזאת הסיבה שהייתי רוצה להיכנס דווקא לעורו של יגאל עמיר. (215 מילים)
שאלה ששאלתי את עצמי: מה אני אוהבת בעצמי? מה הייתי משנה? מבחינת תכונות אופי, התנהגות, שגרה וכד'. איך UWC יכול לעזור לי?
אני אוהבת את זה שאני עקשנית ועומדת על הדעות שלי- לפעמים קצת יותר מידי, את זה שאני כל כך נהנית לצחוק ולפעמים לא מפסיקה, את זה שאני מחייכת הרבה, את השיגעונות שלי (במובן הטוב של המילה) ואת זה שלא אכפת לי שאני משוגעת, את זה שאני תמיד מנסה בלי להתייאש- גם אם זה קצת קשה, את חוש ההומור שלי, הציניות (שרוב האנשים לא מבינים), שאני תמיד אומרת את האמת אבל בעדינות, שאני חולמת בהקיץ, שאני לא אוהבת לריב, שאני מגינה על מי שחשוב לי, שאני מעריצה אנשים שלא מכירים אותי (מראה את המסירות שלי), שהמחשב והפלאפון הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי והכי חשוב- אני אוהבת וגאה להיות ישראלית!
הייתי משנה את הביישנות שלי, את זה שלפעמים אני חסרת ביטחון, שאכפת לי מה אומרים וחושבים עליי, שאני נכנעת לעצמי, שהרבה דברים משעממים אותי, שאני ישנה הרבה אבל עייפה כל הזמן, שקשה לי להיפתח, שאני נפגעת בקלות, מתעצבנת בקלות, אוכלת הרבה, לא מפסיקה לדבר, לא מדברת בכלל, "דוחה את זה למחר", מקדימה את המאוחר, רוצה לצאת אבל "לא יוצא לי".
אני חושבת שאם אני אתקבל ל-UWC זה ישנה את הכל. זה לא ייחשב מוזר אם אני אשאל כל אחד שאני אראה איך קוראים לו ומאיפה הוא, כי אף אחד לא מכיר שם אף אחד. זה יעלה לי את הביטחון. אני אהיה במסגרת בית ספר 24/7, עם חברים שיכולים לתת לי את המוטיבציה- מה שיגרום לי להשקיע יותר. זה יעזור לי להיפתח ולא להתבייש. והכי חשוב- לא יהיה לי זמן לישון ולא יהיה לי משעמם אף פעם, זה בטוח. (247 מילים)