אהבה שעומדת בכל??? חלק ג'
באתי להיסתובב וללכת אבל מאחורי בא מאור , "חכי רגע מה את מפחדת " אמר טל. עמדתי במקום שלי ופחדתי נורא טל התחיל להיתקרב אלי ואמר "קיבלת את השיחה אתמול נכון?? אני מקווה שהפנמת" אמר כשהוא מרים את הקול "טל דיי! " אמר רותם.
"אור!?" שמעתי צעקה , היסתובבתי וזה היה ניר.בחיים לא שמחתי לראות מישהו כמו ששמחתי לראות את ניר באותה שניה, הוא היתקרב עצבני ביותר וניסה לתקוף את טל "חתיכת… איך יש לך אומץ בכלל לדבר איתה " תפסתי את ניר והחזקתי אותו " ניר לא צריך הם לא שווים את זה בוא נלך " אמרתי לו כשאני מושכת אותו, "אם עוד פעם אחת אני רואה אתכם קרוב אליה נישבע לכם אתם תתחרטו על היום הזה " אמר ניר , "סע סע לי מהעניים!" אמר מאור כשהוא מנסה להיתגרות בו.
נכנסנו לרכב וכל הדרך לא דיברתי אם ניר פחדתי שהוא יכעס עלי אבל הוא רק הראה לי עובדות.
"אור את לא מכירה אותם הם יהרגו גם תינוקת בשביל הכבוד שלהם,תפסיקי את הקשר איתו לא בשביל אף אחד, בשביל אמא שאהבה אותך" . כשהגעתי הביתה לא דיברתי אם אף אחד הלכתי לחדר שלי .
יום למחרת קמתי בבוקר והחלטתי על דף חדש , ירדתי לארוחת בוקר משהו שלא הייתי עושה לפני כן כולם היסתכלו עלייי במבט שמח ובמיוחד אבא שלי.שניה לפני שהלכנו לבית ספר אני ודניאל ,אבא שלי רציתי לדבר איתי.
"מה העניין אבא?," שאלתי כשהיתיישבתי על הספא בסלון הוא היתיישב לידי ואמר " אני אוהב אותך ואת הבת היחידה שלי , אני מודה שיש דברים שאני לא מבין אבל אחים שלך הם פה בשבילך תמיד וגם אם אני לא יהיה פה אני אוהב אותך ורוצה רק טוב בשבילך", כשהוא אמר את זה הרגשתי די הקלה בלב אבל גם משהו מוזר כאילו שהוא נפרד ממני. "אבא אני אוהבת אותך" אמרתי כשאני מחייכת אליו.
הלכתי לבית ספר ילדה חדשה מחוזקת ונקיה מכל הרגשה רעה , כשהגענו [אני דניאל שי ומרינה ] ניכנסתי
לכיתה כולי מחויכת עד שראיתי……………….
את רן והחברה החדשה שלו יושבים בסוף הכיתה ומיתחבקים.
"סתכלי עליו הוא לא כמונו " אמר שי כשהוא עומד מאחורי ולוחש לי באוזן , היסתובבתי אליו ואמרתי לו
" אני רוצה שננסה אני ואתה" הוא חייך אלי ובא לנשק אותי , "אייי לא לידי זה מגעיל היא אחותי ואתה חבר שלי " אמר דניאל כשהוא עושה פרצוף חמוץ היסתכלנו אחד על השני וחייכתי לחיים.
בהפסקה ישבנו בחוץ ומולנו ישבו רן החברה שלו וחברים שלו לא היתיחסנו אליהם, ושי כל הזמן חיבק אותי וניסה להיתקרב אבל ביקשתי שניקח את זה לאט, "אוי דניאל תפסיק" אמרה מרינה כשדניאל לא מפסיק לספר על המכות שהוא היה מחטיף לנוער. כולנו צחקנו עד ששמתי לב שרן והחברה החדשה שלו אלה היתנשקו, הרגשתי צביטה קטנה בלב,האמת לא קטנה כאילו חתכו לי את הלב וזרקו אותו.
לפתע הפאלפון שלי צילצל ראיתי על הצג תמספר של ניר הלכתי לצד ועניתי , רן היסתכל עלי במבט קנאי
"מה קורה?" שאלתי את ניר , והייתי המומה ממה ששמעתי הפאלפון נפל לי מהיידים ונישארתי המומה
"אור מה קרה?," שאל דניאל כשהוא בא לכיווני "אבא.. בית חולים" זה מה שהצלחתי להוציא מהפה
" טוב תישארי פה אני ושי נלך להביא את התיקים ואישור חכי פה !" אמר דניאל כשהוא ושי רצים לבפנים.
רן היסתכל עליי ולא הצלחתי להסתיר את המבט ההעצוב שלי והמודאג שלי ובשניה הישתנו לו הפנים גם.
"תתקשרי לנעמה [חברה טובה שלי זוכרים] ותגידי לה שתקפוץ אלי בערב ביחד איתךךך יש לי הרגשה רעה" אמרתי למרינה, "דיי מאמי שלי הכל יהיה בסדר בואי אלי" אמרה מרינה כשהיא מחבקת אותי.
כשדניאל הגיע הלכנו לבית חולים וחיכנו שם שעות על שעות אם ליאור וניר , אני עצמי כבר הבנתי שזהו .
אחרי כמעט 4 שעות שחיכנו יצא אלינו הרופא ולפי המבט שלו כבר הבנו מה קרה. כל הנסיעה הביתה
לא דיברתי אם אף אחד ולא בכיתי ההלם עדין היה שם ולא הצלחתי להאמין שזהו.
"אנחנו באות אליך עכשיו" אמרה לי נעמה בטלפון "לא מאמי לא צריך באמת תבואו מחר ללויה אני בסדר הנה עכשיו אני כבר במיטה"."טוב מאמי אוהבות אותך מלא מלא" אמרה נעמה וניתקנו.
נכנסתי למיטה ולא הצלחתי לישון , פתאום נישמע דפיקה על החלון ,קמתי לראות מי זה היה וראיתי את רן עומד במרפסת. פתחתי את החלון והוא נכנס, לא דיברנו אני עמדתי מולי שולחן האיפור שלי הוא עמד מאחורי , התחלתי לסדר את הבשמים שלי ומרוב לחץ הם נפלו לי אחד אחרי השני, רן בא מאחורי ותפס את כל הבשמים שנפלו, "אני מיסתדרת לך לחברה שלך " אמרתי לו ," לא הולך נשאר איתך"
היסתובבתי לעברו והיסתכלתי עליו " לך לחברה שלך! באיזה שפה אני צריכה להגיד לך את זה" אמרתי לו כשאני דוחפת אותו ומתחילה לבכות."הי הי תיסתכלי עלי אני לא הולך לשום מקום" אמר רן כשהוא מחזיק לי את הפנים ונישק אותי. אחרי דקה התחלתי לבכות והוא חיבק אותי והיה איתי שם כל הזמן.
עד שנפל לי האסימון "זה אתם אתם הרגתם אותו!"
תגובות (0)