אהבה בסוף הדרך

זו הייתה תקופה קרה,וגשם היה יורד הרבה.אבל לא ייחסתי לכך חשיבות כי אני הייתי מאושרת! עוד מעט אני אפגוש את החבר שלי שכול כך ציפיתי לו-הוא חזר מאמריקה ביקור של חודשיים אצל בני הדודים שלו.
התחלתי להתארגן ליום חדש ושמח במיוחד;ליפגלוס,בושם והבגדים הכי יפים שלי. ירדתי במדרגות למטבח אבא אכל את ארוחת הבוקר שלו ואמא מיהרה לעברי ונשקה לי על המצח ומיהרה לעבודה. לקחתי לי את הסנוויץ' שאבא הכין לי ומיהרתי אפילו בלי לאכול לבצפר. האוטובוס הגיע וניצן מנופפת לי.
"היי"שלחה לעברי בחיוך עליז.
"היום-זה היום" עניתי לה.
והיא אישרה את המבט. לא דיברנו כול הנסיעה,אני חשבתי לי מה לעשות ברגע שאני אראה את עופר (החבר שציפיתי לו) וניצן שמעה מוזיקה.

"הי,בחורה-כן-כן-את!!" אמר מישהו שלא ראיתי את פניו כאשר ירדתי מהאוטובוס,ולפתע הוא הסתובב….
"עופר!!!!! נווו…איך היה?" צהלתי
"אממ..חחח את בטח יודעת כמו כול שנה.." ונישק אותי על הלחי.
"היי..גם אני פה אם לא שמתם לב אוהבים קטנים שלי"אמרה ניצן והחזיקה לי את היד והתחלנו ללכת שלושתנו. בדרך הצטרף עמית החבר של ניצן והם התמזמזו מולנו נצח….עד שהם לא שמו לב שעזבנו אותם באמצע-אני לכיתה שלי ועופר לכיתה ח' המקבילה.

בהפסקה כאבה לי הבטן ככה שלא יכולתי לתת צומת לב רבה לעופר אז ישבתי עם חן על המדרגות ליד כולם אבל טיפה במרוחק.עופר בא והתחיל שיחה עם שתינו עד שנמאס לו והוא התחיל להציק לעמית וניצן (בעיקר לניצן).אבל זו לא הייתה אשמתי שהכאב בטן הגיעה ביום שעופר חזר.כן-קינאתי קצת הם נראו כול כך שמחים עופר וניצן–וזה מתסכל כי זה הפך עם הזמן למין הרגל…

עברו שבועיים ו..