סיבוך אחד, גדול!

"תראו מישהו החביא לי מתנה בתיק!" הודעתי לכולם בהפסקה (קוראים לי נועה)
"תפתחי!" אמרה רונה, חברתי
"זה כובע!" הכרזתי
"מגוחך" נשמעו תגובות מכולם "איזה כובע מכוער"
פתאום רונן קורא לי "תגידי לשרון לחבוש אותו, אם הוא מקשיב לך וחובש אז הוא מאוהב בך!" אמר,
"טוב" אמרתי וצחקתי, פיזרתי את השער ואמרתי לו "תראה לי איך חובשים את הכובע הוא לא כל כך מסתדר לי" הוא לקח את הכובע והתקרב אלי "לא לא, תחבוש אותו על הראש שלך" הסברתי לו,
והוא חבש את הכובע ונראה כל כך טיפשי!
"חה חה חה" כולם צחקו ואפילו שי צילם אותו.
"אנ..אני" שרון גמגם והוריד את הכובע ורץ אל עבר השירותים.
* * * * *
בסיום הלימודים כשהולכים לבית, ראיתי את שרון עצוב ורצתי אליו ואמרתי "שרון אני מצטערת זה היה בצחוק, אני.. סליחה"
"תעזבי אותי בשקט!" דרש והלך
ואני רצתי אחריו ולא ויתרתי כל כך מהר "אני באמת מצטערת! מחר בהפסקה אני אגיד לשי למחוק את מה שהוא צילם! רק תסלח לי…" התחננתי,
"אני סולח לך" אמר בשקט
"אתה קל!" אמרתי וחייכתי לעבריו, והלכנו ביחד.
* * * * *
"תביא לי ת'פלאפון!" אמרתי לשי "שי! תביא!"
"טוב י'עצבנית!" אמר שי ונתן לי את הפלאפון שלו, מיד מחקתי את הסרטון של שרון ונתתי את הפלאפון לשי בחזרה והיה צלצול.
רונה ישבה וישבתי לידה פתאום היא קמה ולקחה את התיק שלה והלכה למקום אחר,
"קום, אני בטוחה שאתה מעדיף לשבת ליד נועה, החברה החדשה שלך" אמרה רונה לשרון (אני נועה)
ושרון הנהן ובא למקום שלי, התיישב ושאל "זה בסדר שאני אשב פה נכון?"
"ברור, בכיף" אמרתי בחיבה.
* * * *
בבוקר לפני שהלכתי לבית הספר קניתי ברד פתאום מישהו כיסה את עיניי
"יהונתן?" שאלתי (יהונתן הוא חבר שלי אבל אנחנו בפסק זמן כי.. עזבו, סיפור ארוך)
"לא" אמר בשקט
"שרון!" אמרתי בבהלה
"סליחה אני.." אמר
וקטעתי אותו "זה בסדר אני פשוט לא כל כך רגילה" אמרתי והלכנו יחד לבית ספר,
"רוצה קצת מהברד?" שאלתי והוא הנהן, לקחנו לו קשית ושתינו יחד בדרך לבית הספר.
****
"איזה מותק את" אמר יהונתן לשירה (בת מהכיתה) והתכוון לנשק אותה אבל פתאום המרה בה אז הם לא התנשקו. (זה היה בכיתה)
***
"יהונתן" קראתי לו "אתה יכול לבוא שניה?"
"מה?" אמר ובא אלי
"ראיתי נכון?" שאלתי "התכוונת לנשק את שירה?"
"אנחנו לא חברים יותר" אמר "אני נפרד ממך"
"אבל למה?" שאלתי חסרת אונים
"ראיתי איך את ושרון, מדברים, צוחקים, שותים מאותו ברד" הסביר
"הוא רק ידיד שלי!" הרמתי את הקול
"זה לא נראה כך" אמר בקול שקט
"אתה מקנא?" שאלתי "זה כל הסיפור?"
והיה צלצול…