אבודה באהבה

כשאני אבודה,זה לא רק מקום כשאני אבודה זה לא רק מאבידה, זה אבודה במחשבות ואז כשבליל הרגשות העזים תוקף אותי ואני לא יודעת מה להחליט ולא יודעת מה לבחור לא יודעת מה לעשות ולא יודעת מה לחשוב, לא יודעת מה מותר לחשוב ומה אסור, כי בעצם מכתיבים לי את החיים ולפעמים אני חושבת על דברים שאסור, לפעמים אני רוצה דברים שחשבתי שמותר אבל בעצם אסור ואז זה כמו התפוח של גן עדן כשהוא עומד מול עיני ולא ידעתי שאסור לי לטעום.כשאני חושבת על דברים שאסור אני חושבת עליך על מתיקות שפתיך ועל שפתיך הטעימות כסוכריות, כשאני חושבת על אסור אני חושבת על בגדים יפים שאסור לי ללבוש -ואסור לגנוב, כשאני חושבת על מותר זה לחזור מאוחר כי למה לא לחזור מאוחר הרי הלילה מואר. כשאני נאבדת במחשבות לפעמים מול חלון ביתי ולפעמים בחצר גינתי, או על ספסל בריחוב חשוב על שמו של איזה מנהיג קדום או בפינה מוארת במנורת להט,או כשאני מתפסת על עץ גבוהה שממנו ניראה כול העולם, כול העולם שלי ומשם אני רואה את גם ביתך ומדמינת אותך מתכרבל במיטתך,כשאני נזכרת איך עטפת אותי שם בין זרועותיך, כשהגנבת אותי לחדרך בלי שאיש לא יגלה כשסיפרת לי את הסוד ההכי סודי שלך, וכשאני הבטחתי שלא אספר, כשבטחת בי והית לצידי לא משנה כמה פגעתי, בזמן המיוחד ההוא שאני לא יכולה יותר ואני מחפשת מקום מסתור, מקום מפלט, בו אוכל לארגן את מחשבותי,אחת אחת לפי הסדר, ואולי לרשום גם על נייר ולנתח את הדברים, אבל אז אבין שלהכול המון פנים.מקום בו אוכל לבכות כשפני טמונות בכתף עץ שומרת סוד לעולם,כשאני הולכת בשבילים ועצים קטנים מלטפים את לחיי ומבטיחים לי סודות קסומים בילתי אפשרים,כשציפור על אדן חלוני מבשרת את בואו של יום חדש והתמודדות חדשה עם המציאות הלוחצת הזאת, כשאני חושבת מה אומר לך ואיך אתנהג, ואז כול העינינים של האגו צפים ועולים במוחי, שאני יודעת שאתה כבר אוהב אותי בלי די וליפעמים האהבה שלך לוחצת יותר מידי, כשאני רוצה להיות לידך ורוצה גם להתרחק, כשאתה מחמם אותי כול כך ולפעמים שורף, או כשמכריחים אותי ללמוד הרבה ברצף ולשבת, כשבעצם אני רוצה לקפוץ לשיר ולירקוד ולהיות קלילה, כשבלילה אתכרבל ואחשוב על שכנפי ציפור ענקית אימאית מלטפות אותי ומחסות אותי בלילה קר ,כשארעד ואצפה לך,ולא אדע מה לומר, כשנשב שלובי יד בלילה קפוא ,ובשמים נוצצי כוכבים,כחולים, אז ארגיש פעימות לב כבדות ומהירות ואדע שאלו שלך ,כשפרפרים קטנים יעלו בגרוני כשתחבק ותצמיד אותי אליך קרוב, ואחשוב שזה צעד אמיץ מצדך,כשנשב ואדע שתאהבני עד יום מותי, ואני לא אוהב אותך,ותיהיה אז בינינו השתיקה המביכה הזאת ,ואני יחשוב כי זה בגלל שאין לנו על מה לדבר ואנחנו רק מבזבזים את הזמן, ואתה תחשוב שאנחנו חושבים על אותו דבר ומתקשרים במחשבות מתוקות,כמו כמו זאבים, ואני אחשוב שאני זאבה בודדה ולעולם לא אלמד לאהוב, אז כשאחליט לשבור את לבך ולעזוב, כשאלך ואשאיר אותך לבדך להתמודד עם כול העולם, למרות שנשבענו שבועה והצלבתי בליבי אצבעות וידעתי שאשקר,כשאלמד לאהוב אותך אחרי שתתגבר על שיברון הלב ממני ואדע שזה מאוחר מידי ושלעולם לא תסלח לי, כשאבכה בלילה כמו ילדה קטנה ואבודה בעולם חסר רחמים והיגיון,כשלא אוכל משיברון לב ולא יכאב לי רק בצורה מטאפורית,יכאב לי באמת אז אאחוז בליבי ואחבק את עצמי ואדמין כתף עץ, ואדמין שמיכת ציפור אם גדולה, ואדמין עצים קטנים מבטיחים סודות קסומים,ואצעק עליהם אתם משקרים ואנוס בבהלה כשליבי ישבר, ואדמיין את הציור המפורסם של ליבי החצוי, ואראה אותו כך, ואדע שאתה אגואיסט ואדע שאתה רוצה להחזיר לי ואדע כמה טעיתי ואצטער, ואחלום על שפתיך שהיו שלי מתוקות כמו סוכריות ואראה אותה מאושרת,ואדע שלא איהיה כך לעולם, כשהקנאה תעלה בגרוני ואז תביא דמעות מהלב, שלא ידעתי שקים ואוהב רק אותך,כשאראה שליבך קרוע לחתיכות,כאילו היה דף וניכתב עליו "אני אוהב אותך" ורצית למחוק וקרעת, וקרעת ואותי זרקת ושכחת, ולבסוף אאשים את עצמי כי אדע שזו טעות שלי ופניך מחיכות עוטפות את גופה המושלם, ופני בוכות מדמינות את מה שהיה, ואצטער אך לא תיהיה לי דרך חזרה, ולא ארצה להתגבר על הכאב כי אדע שהוא מגיע לי והוא בא כעונש על טיפשותי,אז אדמין את שנינו שוב ביחד ואחשוב על דרכים, כי אתה אהבתי היחידה האמיתית ואותך לא אעזוב בחיים.