אבודה במנהטן -פרק 6.

בס"ד
אני מסתובבת בבהלה ולמולי נגלה ילד קטן, מחזיק בכדור. "אנדריאנה," אני עונה לשאלתו "אבל אתה יכול לקרוא לי אן. מה שמך?" הוא שותק לכמה רגעים כאילו בוחן את דבריי ואז משך בכתפיו "קווין. את רוצה לשחק איתי?" הוא מרים קצת את הכדור שבידו. אני מחייכת אליו ומתרוממת מהנדנדה "מה בא לך לשחק?" אני שואלת אותו וחוטפת ממנו את הכדור "כדורגל. פה זה יהיה השער שלי" הוא מצביע על רווח בין שני עצים "ושם יהיה שלך" אני מתמקמת במקום שהוא אמר לי, כדורגל זה לא כזה קשה, לרדוף אחרי כדור כדי להעיף אותו לצד השני של המגרש, פשוט לגמרי "מוכנה להפסיד?" הוא שואל בחיוך כשהוא חוטף ממני את הכדור.

"וואי אני כל כך מותשת!" אני קוראת בייאוש ומפרסת על הדשא, "לא זכרתי את זה כל כך קשה!"
"ניצחתי וניצחתי! ואת הפסדת! הנה הוא מתקדם עם הכדור והוא מגיע לשער ו…גול! השחקן הכי מוכשר ששיחק עד עכשיו והוא עולה לליגה ו.." "שתוק" אני משתיקה אותו, הוא צוחק ומתיישב לידי "אמרתי לך שאני אקרע אותך" "ממש המסי הבא" אני מחייכת, ההפסד היה כל כך משפיל! 13-1 לו, ושניים מהם היו גולים עצמיים שלי. "באיזה כיתה אתה, קווין?"
"ג, אבל אני לא ילד קטן"
"רואים, אתה ממש בוגר" אני צוחקת ופורעת את שערו הבלונדיני.
"אני יודע, אח שלי אומר לי תמיד שאני בוגר לגילי"
"זה היה בצניות" אני מבטלת את דבריו
"אם אח שלי אמר שאני בוגר אז אני בוגר, הוא צודק תמיד"
"אה כן?" אני מתיישבת "מה עוד אומר האח הצודק שלך?"
"הוא אומר שכלבים זו הדבר הכי נאמן שיש, לפעמים אפילו יותר מאנשים! ושחברה זה דבר רע, עדיף כמה שיותר ידידות שלא קנאיות אה וגם שכסף לא תמיד משיג הכל בחיים, אבל הקסם האישי כן" הוא מסיים למנות באצבעותיו.
"זה מה שאח שלך מלמד אותך? אני לא מאמינה! חוץ ממה שהוא אמר על הכלבים, אל תקשיב לשום מילה שלו!" אני מזהירה אותו "ממש אח צודק פכ" אני מגכחת.
"טוב אז את בטח ממש תשנאי אותו אם את מגיבה ככה" הוא עונה "את באה לאכול?"

ביום למחרת אני מתעוררת מוקדם ויוצאת לריצה בפארק, אחרי חצי שעה אני מקבלת שיחה מלורן.
"היי מה קורה?" אני עונה.
"בסדר, ספרי לי איך שם!"
"נחמד, אנחנו בנתיים גרות בבית של המעסיק של אמא, וזה בית ענק, ויש לו בן ממש נסיך! התחברנו ממש אתמול"
"אחותי יפה לך! תוקפת ישר, איך הוא? חתיך?" היא שואלת בהתרגשות
"הוא בן 9" אני מגלגלת עיניים
"אייו אחותי, תעלי קצת תדרישות"
"שתקי ימופרעת"
"מה לעשות שאני רוצה שתמצאי מישהו כבר?! ותגידי מה עם זה שסיפרת לי עליו? ההוא מהמסיבה, ביקש ממך מספר?"
"לא איזה.." אני נאנחת, "פשוט קם והלך, בהתחלה חשבתי שהוא דפוק אז העפתי אותו אבל כשדיברנו אז לא יודעת הרגשתי כאילו הוא באמת מבין אותי, את מבינה?"
"אני מבינה מותק, אבל את לא יכולה לפנטז לי עכשיו על מישהו שהסיכויים שתפגשי אותו יהיו כמו הסיכויים שאלכס יגיד לך ש.." ,היא משתתקת "אופסי.."
"יגיד לי שמה?" אני שואלת לא מבינה
"מצט כחח ערת כחח אני לא כחח שומעת אותך!" היא מנתקת.
"מה לעזאזל…?" אני ממלמלת, אני מחזירה את הפלאפון לכיס מפעילה מחדש את השירים ורצה חזרה לאחוזה.