אביטל כפול שלוש – פרק 2

time machine123 27/03/2017 553 צפיות 2 תגובות

"אני לא יכולה כבר , אימא , אימא.." צעקה אביטל אחוזת פאניקה.
" מה קרה , ילדתי?" שאלה האם בחום. היא ניגשה אליה והתיישבה על קצה מיטתה.
" חלמתי חלום מוזר , זה שוב אותו החלום." קראה אביטל בחרדה.
" למה את חולמת את אותו החלום? מה ראית בחלום?" שאלה האם בסקרנות . היא ליטפה קלות את שערה של בתה.
" אני ראיתי שתי ילדות שמאוד דומות לי בפנים , זה היה מפחיד וגם מפתיע , אני לא יודעת מה להגיד. כל פעם היו לי סיוטים , אבל הסיוטים היו רגילים לחלוטין. עכשיו זה מתחיל להשתנות , כי יש סיוטים אחרים.
אני לא יכולה לישון ככה , מה אם שתי הילדות אמיתיות. והן היו אמיתות בתוך החלום.
אינני יודעת מה הפירוש לכך, אבל אני רואה תאונה שמתרחשת בתוך סדרה של סיוטים. אני לא יודעת מה זה אומר." אמרה אביטל בבכי תמרורים ואמה שניסתה להרגיע אותה , אך ללא הצלחה.
" בואי נסכם שהסיוטים צריכים להגיע לסיומם , אני לא יכולה לקום כל הזמן שאת קוראת לי בזמן שאני ישנה. אני מאוד מצטערת. אבל הסיוטים האלה לא צריכים להשפיע על חיי המשפחה שאני מנסה להנחיל כבר הרבה מאוד זמן שאני מנסה לעשות את הכול מה שאני יכולה בכדי שהבית הזה יתקיים." הציעה אימה בקול.
" טוב , אני מבטיחה שמעכשיו לא יהיו סיוטים. אימא , אני רוצה שהבית הזה יתקיים וחשובה לי המשפחה יותר ממה שאני חולמת. ועכשיו יותר מתמיד, אני אומרת לך שאני אנסה לעשות כל מה שביכולתי כדי לעשות אותך מאושרת ." אמרה אביטל בחצי חיוך.
" אימא , אני יכולה לבקש ממך משהו קטן?" שאלה אביטל בנימוס. היא לא רצתה להמרות את פיה. אבל היה עליה לבקש ממנה לעשות סיבוב קטן כדי לשכוח את הסיוטים שהיא הייתה חולמת.
" כן , בוודאי . אבל אל תגידי לי עכשיו שאת מתכוונת לצאת לטיול קטן." אמרה אימה בקשיחות.
" אימא , נו באמת . מדובר בטיולון. אני חייבת לצאת קצת. את לא יכולה לאסור עליי לצאת . זה לא הוגן. אני חייבת לשכוח את הסיוטים האלה." אמרה אביטל ואימה נאותה לבקשתה. אביטל התארגנה והחליפה בגדים.
" אביטל , תבטיחי שמדובר אכן בטיולון. את לא פה אחרי חצות , בסדר? אני לא רוצה שתתעכבי הרבה בחוץ. בייחוד עם אנשים זרים." ניסתה אמה להראות קשוחה כלפי בתה .
" אימא , תהיי רגועה. אני אשמור על כל הכללים ואני אהיה פה לפני חצות אם זה מה שאת רוצה. אני לא ילדה קטנה ואני לא זקוקה שישמרו עליי יותר מדיי." אמרה אביטל בחיוך ויצאה לפני שאימה תתחרט מהחלטתה.
אביטל חצתה את הכביש שליד ביתה , היא ראתה את הים למרחוק.
היא ראתה גבר בגילה מתהלך למולה , אך היא עשתה כל מה שביכולתה לנהוג כאל בחורה מנומסת ועדינה ולא אחת שנותנת לגברים לרדוף אחריה כל הזמן.
" סליחה , אנחנו מכירים.. את אביטל , נכון? אימרי לי שכן!" קרא הגבר בשמחה וניגש אליה לחבקה.
היא הביטה בו בהלם. היא בחנה אותו מכף רגל עד ראש. היא לא הצליחה לזהות אותו כי היא לא הכירה אותו מעולם.
" אנחנו , מה? לא , אני לא מכירה אותך משום מקום." מיהרה לומר ולפנות לדרכה חזרה לביתה.
אבל הוא חסם את דרכה ועמד למולה, עקשן מאוד.
" אני בטוח שאני מכיר אותך איפשהו, אנחנו התחתנו פעם , את לא זוכרת?" ניסה להזכיר לה אבל היא עצמה לא הבינה למה הוא הזכיר את המילה " חתונה".
" לא , אני לא זוכרת. לא התחתנתי איתך אף פעם. ולא , בפעם העשירית אגיד שאנחנו לא מכירים." אמרה אביטל ברוגז, סומק רב עלה בלחייה.
" את אביטל , אביטל. התגעגעתי אלייך ואת בטח תגידי שאת לא זוכרת אותי , אבל אני זוכר אותך, ואני התחתנתי איתך אבל עברתי תאונה וחשבו שאני הייתי מת . אבל אני לא מת ואני פה.. אביטל , הכי חשוב שאני חי, מה קרה , את לא מאושרת?" שאל אותה באכזבה.
" איך אני יכולה להיות שמחה אם אני לא מכירה אותך? " אמרה אביטל בקול ופנתה לדרכה.
הוא התקרב אליה ונישק אותה. אביטל זכרה את הבטחתה לאימה ואת זה שהיא הייתה צריכה לחזור לפני חצות.
היא הדפה אותו מעליה בצורה כזאת שלא העיז לנשק אותה עוד פעם נוספת.
" מה אתה חושב שאתה עושה?" קראה אביטל בכעס.


תגובות (2)

הקונספט של הסיפור נשמע לי מעניין, אבל הכתיבה קצת משונה, מזייפת משהו… אל תחלמי סיוטים- כאילו שזה תלוי בה, כן אמא אני לא אחלום סיוטים כדי לא להפריע למשפחה, היא נשמעת רובוטית או ילדה מוכה, לא הצלחתי להתחבר אם כי יש לו פוטנציאל

27/03/2017 14:50

בסדר , הבנתי.

27/03/2017 14:53
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך