אהבה או אכזבה? – פרק 2

פרק 2:

אבל אז…
טל, נטע, ליאב ושקד- החברות הכי טובות שלי, התקרבו אליי וצעקו: " רוני?? רוני?? מה קרה לך? "
נטע ענתה: " בטח היא ככה בגלל סבא שלה.. הוא מת.. "
עיניי נפקחו ושאלתי את נטע: " מאיפה את יודעת את זה?! "
ענתה נטע: " אמא שלך סיפרה לנו.."
מהר רצתי למחסן הנטוש אצלנו בבית הספר והתחלתי לבכות.. לצרוח.. להרוס דברים.. אני הייתי מוכנה להתאבד באותו רגע!!
לפתע מישהו פתח את הדלת של המחסן.. חשבתי שזאת היתה נטע, אז צעקתי: " עופי מפהה!!! אל תדברי איתי!!! "
" אוי מצטער! " נשמע קול גברי..
הבחור יצא אבל הכנסתי אותו פנימה וסגרתי את הדלת.. " מי אתה? " ניגבתי את הבכי ושאלתי אותו.
" היי, אני אריאל.. מ- י"א 5 .. מצטער שנכנסתי.. פשוט שמעתי צעקות ורציתי לברר מה קורה כאן.. "
" זה בסדר.. אם אתה כיתה י"א ואני כיתה י"א גם, איך זה שאני לא מכירה אותך? "
" איזה י"א את? "
" 2.. וקוראים לי רוני :) "
" שם יפה.. "
והיתה שתיקה של 5 דקות .. לפתע אריאל אמר: " למען האמת, אני מכיר אותך.. "
" אהה מוזר שאני לא מכירה אותך :/ "
" כן.. אבל למה המחסן כ"כ הרוס, ולמה שמעתי כאן צרחות ובכי?? " שאל אריאל ..
" אני… א… אני… "
לא ידעתי מה לענות אז פשוט ……..