אהבה בדרך שונה|פרק 2-איך שהכרתי את לאונרד

טעמתי פה ושם,רוב המטעמים היו טעימים מאוד,אני בטוחה שמדאם קליין הכינה אותם.
אחרי שסיימתי את העוגה הקטנה שהייתה מונחת על השולחן נתתי מבט חטוף לסביבתי כדי לראות אם ברצונו של מישהוא להזמין אותי לעוד רצף סורר של ריקודים וראיתי שכמה שולחים לי מבט,אלה היו הבנות שישבו מסביב לשולחן העץ שעליו מונחת מפה לבנה יפה.והבחנתי במבטיהן,זה לא היה מבט חם,זה היה יותר מבט של שנאה וקור.
"לינדה?" הגיח פתאום אבי ואמר.
"ראית את הנסיך לאונרד?הוא היה אמור להיות פה" אמר אבי תוהה למה אינו מגיעה.
"הוא עוד אחד מ'המתמודדים'?" שאלתי אותו כאשר ציפיתי לתשובה חיובית.
"אכן,הוא היה אמור להגיע מלפני שעה אך אני עדיין לא רואה אותו" אמר אבי.
"אהה,ובנוסף,ליזי מחר חוזרת מהבדיקה" הוא אמר לי ואני הייתי מאושרת,ליזי,זוהי חתולת הספינקס שלי,כבר שלושה ימים לא ראיתי אותה מכיון שעשו לה בדיקות,היא כנראה מתגעגעת.
"אני שמחה" אמרתי לו וחיבקתי אותו.
"אני רואה,אז,אם תשמעי שהנסיך מגיע או משהוא דומה אנה אימרי לי כי אני דואג ועוד אך" הוא אמר לי ופנה לאורחים שהגיעו רק כעת,אינני מבינה למה הוא דואג,הרי שלא כל האורחים הגיעו,אז זה בטוח שהנסיך לאונרד צריך להגיע עוד רגע קט,כנראה.
נתתי מבט לשמיים אשר היו חשוכים וקודרים,אך יפים.
"לינדה,נכון?" ראיתי את אחת מין הבנות שזעמו עומדת מולי.
"אכן אני" אמרתי לה.
"מה ברצונך?" שאלתי אותה לא בטוחה,משום מה קול הגיח בראשי ואמר לי 'לינדה תיתרחקי'
ואכן,המחשבה צדקה,כי אחריי כמה שניות מצאתי עצמי רטובה בראשי ומעט בכתפיי,אילו הן היו המים שהיא שפכה עליי.
"אופס" היא ציחקקה לעצמה ואני הסתכלתי עליה בשתיקה,לא יכולתי להחזיר לה,למדתי כבוד מהו,ואם אשתוק אני אשמור עליו.
"אהה!" שמעתי את הצרחה של אותה הנערה.
"'סליחה'" מלמל כריס בצחקוק נאה ואותה הנערה כעסה עליו מאוד עד כדי כך שאלה.
"למה עשיתה את זה?" התעצבנה.
"אמרתי,זה היה בלי כוונה" הוא אמר מצחקק והלך.
"המפ" הנערה הסתובבה והלכה לשולחן חברותיה כעוסה ורגוזה,המעשה שכריס עשה הרגיז אותה עד כדי כך שפניה אדומות נהיו.
המוזיקה נפסקה ואז התחילה עוד הפעם,רק שהפעם הזאתי המנגינה הייתה מנגינה אחרת,דיי מהירה.נסיך אחד שעבר מולי באותו הרגע קד קידה והושיט את ידו,הבנתי למה הוא מסמן,הוא רוצה שאני ארקוד איתו,נו טוב,אין לי ברירה,הנהנתי ונתתי לו את ידי הוא נישק אותה והרגשתי לרגע את מבטו של כריס,הסבתי קצת את ראשי מבלי שאף אחד רואה ופגשתי את מבטו של כריס,לרגע מבטו היה קנאי,ואז הוא השתנה,כנראה שדמיינתי.
מבלי שסמתי לב הנסיך משך אותי לרקוד איתו ורקדנו ורקדנו ורקדנו,הרגשתי שאני עומדת להוציא את כל נשמתי בגלל הריקוד הזה שלא נגמר לעולם.
הנסיך הסתכל עליי לרגע והוא הבין וליוה אותי אל מיחוץ לעמדת הרוקדים.
"אתה יכול לחזור,ברצוני להיות כאן לבד" הוא הנהן והלך,בזמן הזה התקדמתי לגינה האחורית שגם היא הייתה מפוארת במינה.
"זה לעולם לא יגמר?" שאלתי את עצמי והתיישבתי על הכיסא שמתחת לכרם הענבים.
עבר זמן מה והנשף נגמר,הנסיך עדיין לא הופיעה וכולם הלכו.
"מה יהיה,מה יהיה?" אבי מלמל בהילוכים חוזרים בכניסה,לייד המדרגות.
"אל תדאג,הכל יהיה טוב,אתה תראה" ניסיתי לנחמו ונראה היה שהוא מתחיל להתנחם,טיפה.
פתאום הדלת נפתחה לרווחה וראינו את הנסיך לאונרד,שצבע שיערו חום הוא ועיניו ירוקות נכנס ואמר-"אני מצטער שאיחרתי בהרבה אך הייתה בעיה בדרכים עם הסוסים אז התעכבנו לא למעט זמן כפי שאתם רואים".
"סוף כל סוף,ביתי,נא הכירי,זהו הנסיך לאונרד,הנסיך לאונרד,תכיר,זאת ביתי" אבי אמר נרגש.
"נעים להכיר" אמר לאונרד בחביבות והושיט את ידו.
"אכן,נעים גם לי להכיר אותך,שמי לינדה" אמרתי לו בחביבות מגישה את ידי אליו.
"טוב,אתה כנראה עייף מאוד מהדרך,לא-כן?,בוא ואני אראה לך את חדרך שתוכל כבר עכשיו לנוח בו." אבי הציעה לו.
"אני אשמח,אבל יש ברצוני לשאול שאלה קטנה,לאן לשים את התיקים?" הוא שאל אותו ואבי השיב.
"תקרא למשרתיך שנסעו איתך ותבקש מהם להעלות את התיקים לקומה הראשונה ואני כבר אראה להם איפה לשים את התיקים" כך אבי אמר וכך לאונרד עשה,שני משרתיו נכנסו,הביאו את התיקים לחדרו ונסעו על הכרכרה בחזרה לארמון.
"לינדה,לאונרד" אמר אבי ממעלה המדרגות.
"לכו לישון,עכשיו כבר אמצע הלילה" אחרי שהוא אמר זאת שנינו עלילו למעלה איחלנו אחד לשני לילה טוב ופנינו לחדרינו לישון בדיוק איך שאבי אמר.
חלמתי חלום,אך אני לא זוכרת על מה.
התעוררתי לקולי הציפורים השורקות שבחוץ,שריקותיהן היו נאות.
פתחתי את חלוני שבחדר שלי והסתכלתי על הנוף היפה שבחוץ וראיתי את לאונרד מטפס על עץ מסוים ללא הצלחה והוא נפל אבל לא מגובה גבוהה לפחות.
"מה אתה עושה?" שאלתי אותו והוא הבחין בי שאני עומדת מול החלון מצחקקת.
"מנסה לטפס על העץ ולא מצליח לי" הוא אמר מבויש קצת ולאחר מכן צחק.
"אבל זה כבר לא משנה"
"אכן זה לא משנה,תצטרף לארוחה?" שאלתי אותו.
"אני נכנס בעוד רגע" הוא אמר לי,ניפנפתי לו וסגרתי את החלונות.
"איך שאני רעבה" אמרתי וביטני השמיעה קול קירקור קל וירדתי למטה למטבח כדי לאכול משהוא טעים וכבר ראיתי את לאונרד טורף את האוכל שעל השולחן כחיית פרא.
"אין לך נימוסים" אמרתי לו.
"אני רעב" הוא ענה כשהוא אכל את החביתה.
"רואים" עניתי מצחקקת והתחלתי לאכול ובאותו הזמן מזגתי לעצמי מיץ תפוזים מין הקנקן שעמד דום על השולחן.
ולאונרד סיים את האוכל שלו ופנה ללכת.
"מה,עדיין לא סיימת?" הוא שאל אותי בהתפלאות לפני שהוא הלך.
"אין מה לעשות,אני לא טורפת את הארוחה" עניתי לו ולקחתי עגבניות מתוך הסלט.
"טוב,אני יצאתי לגינה,נתראה שמה" הוא אמר והלך.
"אנחנו עוד נראה אם אני אלך לשמה בכלל.
"גבירתי?" שאלה ולריה שהייתה מאחורי בזה הרגע.
"מה?" שאלתי אותה והסתובבתי,ליזי הייתה בידיה.
"ליזי!" חטפתי את ליזי מין הידיים של ולריה וליזי לאות חיבה גירגרה וליקקה את ידי.
"זה מדגדג!" אמרתי צוחקת.
"טוב,אני וליזי נלך לחדר,הרבה זמן לא ראיתי אותה ואני רוצה לבלות איתה זמן איכות" אמרתי,קמתי והלכתי לחדרי.
סגרתי את דלת חדרי ונשכבתי על המיטה בעודי מחזיקה את חתולתי בקירחת ביד כמו תינוקת.
"נו מה,התגעגעת?" שאלתי אותה והיא התעטשה עליי.
"היי!,זה לא יפה!" אמרתי לה צוחקת ומנגבת את פניי באותו הזמן וליזי רק ילללה לעברי בתגובת "מיאו-אוו-אוף" שהזכיר לי קול של זקנה רטטנית מעצבנת.