אהבה בצופים, מחנה קיץ

כל יום שישי ושלישי אני הולכת לצופים, אבל בגלל שעכשיו קיץ לא הייתה פעולה כבר הרבה זמן.. אני רותם, חניכה בכיתה ח. יש לי שני מדריכים למדריכה שלי קוראים עומר ולמדריך גיא. עומר שישיסטית וגיא שביעיסט.
בקיצור- מחר בבוקר אנחנו יוצאים למחנה!! אני מאוד אוהבת את המחנה, במיוחד השנה שיש המון תחרויות בין כל השבטים.
זהו- אנחנו כבר על האוטובוס בדרך ליער יהיה ממש כיף! כל הנסיעה דיברתי עם חברות, ישנתי קצת ואז הגענו!!!
היום הראשון תמיד כיף, המדריכים מחכים לנו כבר שם ואנחנו מיד הולכים לשים את המזוודות והולכים לחדר אוכל אם אפשר לקרוא לזה ככה…
אחרי שאכלנו עברנו תדריך- אחד החוקים החשובים ביותר הוא לידע את המדריך כל הזמן איפה אנחנו נמצאים. עברנו את התדריך והתחלנו להסתובב.. כבר הגיע הערב והיינו צריכים לפרוש את שקי השינה שלנו. המדריכים באו לעזור לנו ולראות שכולם מסתדרים. חלק מהחניכים לא יודעים שצריך לפרוש את השקש אז המדריכים שלנו הלכו לחפש אותם ולהגיד להם. הם מצאו את כולם חוץ
מחניך אחד- שהלך לשטח של שבט אחר כדי לדבר עם חברה שלו… גיא, המדריך שלי, עזר לנו עם שקי השינה בזמן שעומר חיפשה את הדן (החניך שהלך לאיבוד) בגלל שעומר היא אחראית מביניהם. היא חיפשה אותו ולא מצאה, כבר היה חושך והיא מאוד נלחצה. בשלב מסויים היא פשוט התיישבה בפינה מבודדת ביער והתחילה לבכות. ראיתי את זה ורצתי אליה. היא כמובן אמרה שהכל בסדר (למרות שברור שלא) אז הלכתי להגיד את זה למדריך השני שלי כדי שיידע את הראשגדית. אחר כך חזרתי וראיתי שהיא לא לבד. מישהו ישב לידה- לי, הוא גם מדריך אבל הוא שכבה מעליה. היא ראה שהיא בוכה, התיישב על ידה ופשוט חיבק אותה. הם לא כל כך מכירים אבל הוא בן אדם טוב- לא יכול לראות מישהו בוכה. אמרתי לעצמי שלא מתאים לבוא עכשיו כי הוא איתה אז נשארתי להסתכל מהצד ככה שהם לא ראו אותי. היא התחילה לספר לו מה קרה כי הוא מדריך והוא בטח נתקל באותן הבעיות. בדרך כלל היא חזקה, קצת טומבוי אפילו, לא מראה חולשות לאף אחד- אבל היא כבר לא יכלה יותר והתפרקה. היא סיפרה לו הכל והוא פשוט שתק והביט בה. המשיך לחבק אותה כל הזמן למרות שכל החולצה שלו כבר רטובה מהדמעות שלה והוא חייב ללכת לחניכים שלו. פתאום הוא אמר לה- ״את לא חייבת להיות באחריות כל הזמן. החניכים שלך גדולים ואת גם לא מדריכה לבד, גם גיא יכול לטפל בדברים, את צריכה קצת לנוח״. היא לא ידעה מה להגיד- הם היו לבד באיזה חור ביער שאף אחד לא הולך לשם, היא מדברת עם מישהו שהיא בקושי מכירה והוא הצליח לקרוא אותה כמו ספר פתוח. היא פשוט הסתכלה עליו והחזירה את הראש מיד למטה. הוא הפנה את הראש לכיוון שלה תוך כדי שהוא ממשיך לחבק אותה וללטף אותה בגב, הם פשוט הסתכלו אחד על השני כמה שניות ואז התנשקו. היא הייתה קצת בהלם- הם בקושי מכירים ועכשיו הם זוג? היא המשיכה לבכות ולחבק אותו והוא אמר לה ״אני יודע שזה מוזר, אני מצטער. את רוצה שאני אלך״ היא ענתה לו ״לאלא זה פשוט קצת מהר״ ואז הוא ענה לה בביטחון ״גם אני לא ציפיתי אבל כנראה שיש בנינו משהו״ היא הסתכלה עליו והם התנשקו שוב. נשיקה ארוכה. והם נשארו שם הרבה זמן אחר כך הוא המשיך לחבק והיא פשוט שמה את הראש שלה עליו ושניהם שתקו. אחר כך הוא היה צריך ללכת כי אחד החניכים שלו נפצע אז היא נשארה שם לבד ומיד באתי אליה. לא ידעתי מה לעשות- לספר לה שראיתי הכל או לא? החלטתי פשוט לחבק אותה כי היא הייתה ממש נסערת וגם כאב לה הראש. חיבקתי אותה הרבה זמן ואז אמרתי לה ״את המדריכה הכי טובה בעולם״ היא הסתכלה עלי והתחילה לבכות שוב, ניסתה להגיד משהו אבל גמגמה מרוב בכי. ״ראיתי אתכם, אני הכי שמחה בשבילך בעולם. אל תדאגי אני לא אספר או משהו באמת מגיע לך״ היא חיבקה אותי חזק ואמרה ״את חניכה מיוחדת, ובין החברות הכי טובות שלי”