אהבה ואכזה פרק 8
הפרק זה היה פרק משתי נקודת מבט שקד\זיו
*שקד*
יום למחרת , אני נכנסת יחד עם זיו לבית החולים, לחדר של אבא ואמא , אתמול סמי אמר לי את שמות הבוסים של אדיר ואני צריכה לשאול את אבא כמה שאלות .
"בוקר טוב , מה קורה ?מה נשמע ,מצוין יופי אני שמחה , אבא אני צריכה לשאול אותך משהו "אני אומרת ברגע שאני נכנסת לחדר ומתיישבת לצידו של אבי שכולם נועצים בי מבטים . "מה קרה "הוא שואל בקולו הצורד והעבה ,קולו המפחיד והקשוח . זיו מתיישב לידי ומסתכל על אבי גם . "אתה מכיר אנשים בשם ניסים ורחמים?"אני שואלת ואבא קופא לרגע ואז מסתכל עליי , אני לא מזהה את ההבעה הזאת ,פחד? "מאיפה את מכירה אותם ?"הוא שואל בקול קר ."הם אלה שהביאו אותך לפה "סיננתי באדישות , אבא ואחים שלי החליפו מבטים ובדיוק שאבא בא לומר משהו הדלת נפתחה ושחר עמדה בפתח "הי מה קורה ,שוש את עם האקדח ?"שואלת בפרוצף חסר הבעה ,אני מהנהנת ומוציאה את האקדח מהגינס הקצר שלי ,מחזיקה אותו בקלילות ומסתכלת עלייה בבילבול ,היא מחייכת חיוך רחב ומסתכלת עליי "מצוין מוכנה?"היא שואלת ואני מסתכלת עלייה בבילבול "למה?"אני פולטת בכעס ,נמאס לי מהבילבול הזה . היא מוציאה את האקדח שלה וטונעת אותו , "נו למה את מחכה , סמי לא אומר לך ?"היא שואלת ואני מנידה את ראשי לשלילה "הם פה"היא מסננת וזה מספיק לי ולזיו לקום ולטעון את האקדים "יש לכם משתיק קול ?"אבא שואל שאני מדברת עם שחר בקלילות אנחנו מהנהנות "איפה רון ?"אני שואלת אותה והיא נאחנת "אל דברי איתי על זה עכשיו "היא מסננת בכעס שזיו צוחק "רבתם ?"הוא שואל והיא מהנהנת "על מה הפעם ?"אני שואלת והיא מסתכלת עליי בכעס "מגעילה את אומרה להיות בצד שלי " היא אומרת בכעס ואני נאנחת "לא בחרתי צד"אני מסננת בתמימות והיא מרימה את האקדח שלה "תזהרי יש לי פה אקדח "היא מזהירה ואני צוחקת
"גם ליי "אני מחייכת חיוך רחב ומכוונת את האקדח לכיונה "בסדר בואו נפסיק לשחק באקדחים"היא מסננת במבט מפוחד ואני צוחקת אך הצחוק לא נמשך הרבה זמן , הדלת נפתחת ושני בחורים מבוגרים עומדים בפתח "אותך חיכיתי לראות "אחד מהשניים אומר ומחייך חיוך רחב לעברי "נו ו.. אתה נהנה ?"אני שואלת ומכוונת אליו את האקח השחור שהוא צוחק . את הדקות הבאות אני זוכרת בברור , זיו ירה שני יריות ופוגע ברגליים שלהם ושנייה לפני שהם בורחים מהחדרים אחד מהם פולט יריה ולאחר מכן כל מה שאני זוכרת זה כאב בחזה והכול נהיה שחור .
*זיו*
אני יושב במסדרון הארוך והלבן מול עיניי עוברים מאות אנשים ורופאים חלק בוכים וחלק מדברים בניהם אני לא שומע כלום , כל המחשבות כבר מציקות לי , מסתבר שגם אם לא הייתי ירה בהם ,הם היו ירים בשקד היא הייתה המטרה שלהם , אני מרגיש איך גופי עומד להתמוטט בראשי עוברת רק מחשבה אחת
'שהיא תהיה בסדר' 'שהכול היה בסדר'
'שהיא תהיה בסדר' 'שהכול היה בסדר'
'שהיא תהיה בסדר' 'שהכול היה בסדר'
'שהיא תהיה בסדר' 'שהכול היה בסדר'
'שהיא תהיה בסדר' 'שהכול היה בסדר'
אני משתגע מרוב מחשבות וכל מה שבא לי לעשות עכשיו זה שהיא תהיה לידי , שהיא תחיוך אליי, שתנשק אותי , אלוהים רק המחשבה שיכול להיות שהיא לא תעשה את זה יותר מחרפנת אותי .
אני שומע צעדים ומרים את ראשי בתקווה , מולי עומד רופא ומסתכל עליי "אתה קשור לשקד?"שואל במבטא אנגלי ,אני מהנהן לא סומך על הקול בשלב הזה "היא תהיה בסדר, היה קשה אבל היא תהיה בסדר"הוא מחייך אליי חיוך חם אני יכול להרגיש בחיוך המתרחב על הפניי , "אתה יכול להיכנס אליה"הוא אומר ומתחיל לצעוד במסדרון ואני ?אני כבר מזמן בדרכי לחדרה של שקד ,אהובתי אני לא הולך לעזוב אותה עכשיו !
תגובות (1)
תמשיכי