אהבה חדשה.. מרגע כואב לאוהב [חלק שני]

הסתכלתי עליה ,היא הייתה שקועה בים ממשיכה לשיר. לאחר כמה זמן היא הפסיקה. אני כבר הייתי שקוע ביופי שלה ,בחינניות. בחיבה ,בעניים המושלמות שלה. בצבע המדהים שלהם. היא קמה מהסלע ובאה ללכת אך תפסתי את ידה ,היא הסתכלה עלי קצת מפוחדת ישר עזבתי את ידה "מצטער. אל תלכי" לחשתי בקול שבור ,כנראה שבריטני השפיעה עלי יותר ממה שחשבתי. "אני צריכה ללכת מחשיך" היא אמרה בקול מלאכי ומושלם. "אב.. אבל" התחלתי למלמל כשהיא מתרחקת ,פשוט לא יכולתי להוריד את מבטי ממנה. "אבל איך קוראים לך?" שאלתי אותה בצעקה ,חשבתי שהיא לא שמעה אותי .אבל היא הסתובבה מחייכת ,היא הסתכלה עלי לכמה שניות ,לא אמרה כלום והסתובבה שוב והתחילה ללכת מתרחקת ממני.

הסתכלתי עליה עד שהיא נעלמה משדה הראייה שלי. ועכשיו הייתי לבד, וכאשר היא לא הייתה כאן. כאשר היא לא שרה לי עם קולה המלאכי והמדהים. כאב לי שוב מזה שאיבדתי את בריטני, רק כשהייתי לידה ,ליד המלאכית שהכרתי כרגע ,רק אז הייתי שוב שלם. שוב לא כאב לי הלב. שוב יכולתי להרגיש רגשות שמחים ולא כואבים..

אחרי כמה זמן שאני זורק אבנים למים ,התחלתי ללכת הביתה. לא יודע ,אני מקווה שאני יכול לראות אותה שוב. הילדה הזאת מטריפה אותי. ואני מכיר אותה בסך הכול כמה דקות ,ולא ממש דיברנו. רק שמעתי את קולה ואני מהופנט ,אני שלה.
נכנסתי הביתה ,אמא ישבה וראתה טלוויזיה. "איפה אור?" שאלתי נכנס ומוריד את הנעליים. ואחרי שנייה אור קפצה עלי. הרמתי אותה באוויר ,אין על הילדה המושלמת הזאת. האחות הכי קטנה ומושלמת שיש בעולם!!

"איך אתה דומה לאבא שלך" אמא אמרה כשהיא מסתכלת עלי ועל אור "לשניכם יש עניים חומות בהירות ,תווי הפנים ,השער החום בהיר קצר שלך. אתה כול כך דומה לו." היא אמרה לי. חייכתי עליה, לשמוע שאני דומה לאבא שלי שמת במלחמה ,זאת גאווה בשבילי.
"אמא אמרתי לך שאני יוצא מחר. נכון?" שאלתי אותה ,היא הסתכלה עלי "וואי נכון שחכתי ,ואני לא יהיה כאן, אני יוצאת למסעדה עם חברות" היא אמרה קצת מתוסכלת.

"זה בסדר ,אני ישאר לשמור על אור" אמרתי לה במהירות שלא תוותר על היציאה שלה ,היא הרבה זמן כבר לא עשתה משהו עם חברות שלה ,היא תמיד דואגת לי ולאור ומגיעה לה להנות. "זה בסדר ,תצא אני יתקשר לבטל." היא אמרה לי. רציתי לומר לה שאני יכול להישאר ,אבל שום דבר לא היה משכנע אותה..