אהבה כפולה- פרק 17

sweet stories 14/01/2015 1127 צפיות תגובה אחת

אני לא יודעת להסביר אפילו איך זה הרגיש, זה הרגיש טוב, וכיף ואהבתי את איך שזה גרם לי להרגיש, אבל אחרי כמה רגעים הוא הפסיק את הנשיקה ושמעתי אותו אומר "אסור לי, לא אסור לי" לא הבנתי מה קרה, הוא קם מהכיסא, ושמעתי הליכות בחדר, תיארתי לעצמי שזה היה ליאם, פתחתי קצת את העין, וראיתי את ליאם הולך הלוך וחזור..הלוך וחזור בחדר וממלמל משהו, ניסיתי להקשיב למה שהוא אומר "לא אני לא יכול להתאהב שוב, אבל אני אוהב אותה כבר למה שוב, אני לא יכול לעשות את זה לעצמי" לא הבנתי למה הוא התכוון, קפצתי ממקומי מעט כששמעתי את דלת החדר נפתחת ואיתה גיא נכנס.
חזרנו הביתה, כל העין שלי הייתה נפוחה, לפתע גיא שאל, "כשאת היית בחדר אחות, את יכולת להרגיש דברים בזמן שהיית מעולפת?" התחלתי להסמיק "למה אתה שואל את זה?" שאלתי את גיא "סתם.." הוא אמר ועלה לחדר שלו, "הוא ראה את זה שליאם נישק אותי?!" חשבתי לעצמי, עליתי לחדר ונזרקתי על המיטה, שמתי לי ברקע שירים מהטלפון, 'I wish I was I wish I was beside you' ~ ~beside you-5 seconds of summerשרתי את המילים של השיר וחשבתי על ליאם, בסוף נרדמתי עם הבגדים של בית ספר.
ראיתי את ליאם מתנשק עם קרלי,מה לעזאזל הוא עושה איתה? ורק לפני כמה ימים הוא נפרד ממני מה הקטע? הוא רצה רק לשחק איתי, ואז ראיתי את מאיה מתנשקת עם דניאל מה קורה פה? גיא? ראיתי אותו עומד מולי ומנשק גבר אחר, זה אית'ן, מה לעזאזל קורה כאן!!! "אעאעא!" צרחתי וראיתי שאני במיטה בבית וזה היה חלום, גיא רץ אליי "אליסון? קרה משהו?" הוא שאל "רק חלום רע" עניתי, והוא בא לידי במיטה, הוא התיישב על הקצה, וליטף אותי בשיער, "תודה גיא שאתה מטפל בי ככה, למרות שאנחנו רבים הרבה, אני עדיין אוהבת אותך" אמרתי לו "אני עדיין צריך לטפל באחותי הקטנה" הוא אמר וצחק ואני הרבצתי לו ביד, "לילה טוב" הוא אמר וקם לחדר שלו "לילה טוב" אמרתי, ניסיתי להירדם, ולא הצלחתי, הסתכלתי בשעון, השעה הייתה 3:06 ולא נרדמתי כבר חצי שעה, קמתי מהמיטה והלכתי למקלחת, והתקלחתי, אם אני לא מצליחה להירדם לפחות שאני אעשה משהו מועיל.
יצאתי אחריי כמה דקות והשעה הייתה 3:29 נכנסתי למיטה, והייתי בטלפון, נכנסתי לווטצאפ וראיתי את השיחה האחרונה שלי עם ליאם, וראיתי שהוא מחובר, למה הוא ער בשעות כאלה? חשבתי לעצמי, אולי יש לו אותו מקרה כמוני, חלום רע חשבתי לעצמי אולי אני אשלח לו הודעה ממילא שנינו ערים בשלוש וחצי בלילה ואין לנו מה לעשות, אז אולי נדבר, אבל אולי זה יהיה קצת מביך, כי אנחנו נפרדנו ואני הייתי ערה כשהוא נישק אותי בחדר אחות אתמול, לבסוף אחרי וויכוח עם עצמי, שלחתי לו הודעה, 'היי למה אתה ער?' ואחרי כמה רגעים של פחד ממה שהוא יענה 'חום, למה את ערה?' הוא ענה, 'אני ערה, בגלל….. אמ…. חלום רע' עניתי 'על מה חלמת שהוא היה רע?' הוא שאל 'על דברים.. חח' רשמתי לו 'חח.. אני לא מצליח לישון' הוא כתב לי 'אז תספור כבשים' אמרתי '1….2….3.. אהה לאן נעלמה הכבשה הרביעית?' הוא רשם 'חחחח היא לא רוצה להיספר, יש כזאת בכלל מילה?' עניתי 'לא יודע 4…5..' ועניתי 'וואי אני מתחילה להיות עייפה' רשמתי 'אז.. המשך לילה טוב וחלומות פז' הוא כתב 'לילה טוב' רשמתי והתנתקתי מהווטצאפ והכנסתי את הטלפון לטעינה.
"אליסון את מאחרת!!" שמעתי את אמא צועקת מלמטה, הסתכלתי מה השעה, "פאק!! 7:40" צרחתי, אנחנו מתחילים ללמוד בשמונה והליכה לבית ספר לוקחת הרבה זמן הוא רחוק, ויש לי להתארגן, לבשתי חולצה אמריקאית וטייץ שחור עם נעלי בובה שחורות, שמתי רמל וליפסטיק, לקחתי את התיק צד שלי מהשולחן והלכתי לבית ספר, "אליסון, את רוצה שאני אסיע אותך?" אמא שאלה, "כן, זה יהיה נהדר" אמרתי ואבן ירדה לי מהלב, נכנסנו לאוטו ותוך 10 דקות הגעתי לבית ספר, "ביי אמא" אמרתי ונתתי לה נשיקה על הלחי, נכנסתי לבית ספר, וכולם לטשו בי עיניים, מה עובר עליהם, למה כולם מסתכלים עליי כאילו אני חייזר, נכנסתי לכיתה וראיתי את כל השולחן שלי מקושקש בדברים, היה רשום 'יחתיכת כלבה, אני לא זו** את זו**' ודברים כאלה, יצאתי החוצה כל הלוקר שלי היה מלוכלך בדברים לא מזוהים שלא רציתי לנחש מה הם היו, ראיתי את מאיה נכנסת לכיתה בוכה, "מאיה מה קרה?" שאלתי אותה "מה קרה? כאילו שאת לא יודעת" היא אמרה ויצאה, מה קרה למאיה, אני באמת לא יודעת, יצאתי מהכיתה ושוב פעם המבטים הלא נעימים האלה, "מאיה!" צרחתי לה היא הסתובבה "מה קרה? אני באמת לא יודעת" שאלתי אותה, "טוב את אומרת ש"את לא יודעת" אז אני אסביר לך מה קרה, את סתם שיחקת בי ואת בכלל לא חזרת להיות חברה שלי, את סתם רצית לגרום לי להיפגע ועכשיו את צוחקת עליי על קרלי ואשלי החברות שלך" היא צעקה והלכה, מה עובר עליה? חשבתי לעצמי, הלכתי ברחבי בית ספר, ואז ראיתי מודעות שבהן כביכול ציטטו מה "שאני אמרתי" למרות שלא באמת אמרתי את זה, היה כל מיני דברים שכביכול אמרתי כמו, 'קייטלין הזאת כל כך שמנה', 'מאיה ממש מעצבנת אותי, אני לא באמת חברה שלה זה הכל רק בשביל לצחוק עליה אחר כך', 'אני לא באמת אהבתי את ליאם, אני סתם ניצלתי אותו כדי שאני אהיה יותר מקובלת' ודברים בסגנון הזה, וזה דברים שאני בכלל לא אמרתי, אף פעם לא אמרתי אותם, ראיתי את שאר המודעות ולא האמנתי לדברים שמישהו היה מסוגל להגיד שאני אמרתי את הדברים האלה, בדיוק ראיתי את ליאם נכנס למסדרון של השכבה שלנו, הוא הסתכל על המודעות ואני מיהרתי לרוץ עליו, שלא יחשוב שזה אמיתי, אבל הוא קרא את כבר והוא ראה שאני באה לכיוונו, "הכל היה מזויף?" הוא שאל "אני לא מאמין!" הוא אמר והתחיל להתעצבן, "ליאם אני בחיים לא אמרתי את הדברים האלה" אמרתי "ועוד על מאיה, החברה הכי טובה שלך, ומה קייטלין עשתה לך וארטי? מה הם עשו לך?" הוא אמר בפליאה, "ליאם אני לא אמרתי את הדברים האלה, אני נשבעת שאני לא אמרתי את זה", אמרתי לו כשאני מתחילה לבכות "כן בטח, אז 100% שהדמעות שלך עכשיו מזויפות בדיוק כמוך" הוא אמר והלך לכיתה שלו ואני נשארתי פעורת פה, לא האמנתי, ליאם לא האמין לי, ראיתי בדיוק את קייטלין עוברת לידי ובוכה "מגעילה" היא צרחה עליי ורצה לשירותים, אני לא אמרתי את הדברים האלה, למה אתם לא מאמינים לי? חשבתי.
נכנסתי לכיתה וכולם הסתכלו עליי במבט גועלי, התיישבתי במקום, מנגבת את הדמעות, מאיה באה אליי, היא לא אמרה כלום, היאלקחה את התיק שלה ועברה לשבת ליד אנה, המורה נכנסה וראתה אותי בוכה "אליסון מה קרה?" היא שאלה אותי וזאק התפרץ ואמר "היא סתם רוצה צומי, היא ריכלה על כולנו ופירסמה את זה והיא זאת שבוכה, היא רוצה צומי" קמתי מהכיתה לשירותים, נכנסתי לאחד התאים, ובכיתי, פשוט בכיתי, נזכרתי באותו יום שנתקעתי פה עם ליאם, ושעוד הייתי חברה של מאיה, זה היה לפני שנהייתי חברה של קרלי ואשלי, הן עשו ועושות לי רק רע, אני בטוחה שהן פרסמו את הדברים האלה, והן המציאו את כל הדברים האלה.
אני ישבתי על האסלה ובכיתי, לפתע שמעתי קול "אליסון, המורה קוראת לך", זאת הייתה מאיה אבל היא נשמעה שונה, היא שונאת אותי אז היא כבר שינתה את הטון דיבור שלה כלפיי, "אליסווון!!" היא צעקה "את באה?" היא שוב פעם צעקה, לקחתי נייר וניגבתי את הדמעות ואמרתי "כן, תלכי אני כבר אבוא" אמרתי יצאתי למראה ושטפתי את הפנים, וחזרתי לכיתה ושמעתי כל מיני הערות כמו 'לכי לשירותים, את לא מבינה שאך אחד לא אוהב אותך?' הערות בסגנון.
השעתיים עברו לי כמו סבל, לקחתי ישר את התיק ורצתי החוצה לא יצרתי קשר עין עם אף אחד, הלכתי לקפיטריה, ולקחתי אוכל והתישבתי, לפתע הרגשתי משהו קר על הראש שלי וזה היה יוגורט "אמרתי לך שתיזהרי" זאת הייתה קרלי ואשלי עמדה לידה וצחקה, עזבתי את האוכל, לקחתי את התיק והודעתי למזכירות שאני הולכת הביתה, הגעתי הביתה זרקתי את התיק במטבח והלכתי למקלחת, שמתי סבון ושטפתי את כל היוגורט, יצאתי מהמקלחת, השעה הייתה 11:40, עוד חמש דקות יהיה צלצול להפסקה שנייה בבית ספר, 'אליסון לאן נעלמת?' קיבלתי סמס מגיא 'אני בבית, לא הרגשתי טוב' שיקרתי לגיא, 'נווו ועכשיו באמת מה קרה?' הוא שאל 'כלום' עניתי וסגרתי את הטלפון, ירדתי לסלון וראיתי טלוויזיה,לפתע נשמעה דפיקה בדלת, "מי זה?" שאלתי לא ענו "מי זה?" צעקתי יותר חזק נכנעתי ופתחתי את הדלת, לא היה שם אף אחד, היה רק מכתב, ובו היה כתוב:
"לאליסון המגעילה,
אני לא מאמין שפעם אני אהבתי אותך, ואת רק עבדת עליי, וצחקת עליי עם קרלי ואשלי, את הבן אדם הכי נורא עלי האדמות, ואני רק רוצה את הרע בשבילך, מתי תביני שאת יכולה להתאבד הרי אף אחד לא אוהב אותך, אפילו אני כבר לא אוהב אותך, אז בשביל מה יש לך לחיות? תתאבדי וזהו את תחסכי המון לכולם.
"אוהב", ליאם "
סיימתי לקרוא ובכיתי, אני לא האמנתי שהוא באמת כתב את זה, אני ישבתי בסלון, על הספה וחשבתי 'האם באמת יש לי טעם להישאר בחיים? בשביל מה אני חיה בעצם?' והייתה לי תשובה אחת לכל השאלות שרצו לי במוח והיא הייתה להראות להם שהם לא מזיזים לי דבר והם סתם מחשול בחיים שרק יחזק אותי לחיים יותר קשים, ותמיד יש דברים יותר נוראיים מזה, ניסיתי להסתכל על הצד המלא של הכוס ולא על הצד הריק.


תגובות (1)

ממש עצוב, כמעט בכיתי. את כותבת ממש ממש יפה, תמשיכי. ואוי לך אם את הורגת אותה.

14/01/2015 11:06
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך