אהבה מנצחת-פרק 1
לילה ואלסנדרו היו בדרכם לארגנטינה , לילה הייתה אמורה להתחיל לימודי תקשורת באונברסיטה.
" אחותי , את תהיי בסדר גמור עם כולם. יש לך את כל הנתונים הנדרשים כדי להצליח." קרא אלסנדרו בחיוך יהיר.
" כל הנתונים הנדרשים להצליח? אני במקומך לא הייתי בטוחה כל כך. הרי לא מקבלים כל אחת באוניברסיטה." קראה לילה בעוקצנות.
" כן , אבל את הולכת להצליח ובגדול. אני אחזיק לך אצבעות. את יודעת משהו?
יש לי הרגשה שאת תהיי תלמידה טובה , אפילו הייתי אומר מצטיינת." אמר אלסנדרו וטפח על שכמה בגאווה.
" אני מתקשה להאמין שאני יכולה להיות טובה." ענתה לילה בחוסר ביטחון.
" אם אני אומר את זה , כנראה שאת צריכה קצת לחזק את ביטחון העצמי שלך.
ואני לא הראשון שאומר לך את זה. תביני שאני לטובתך. אל תכעסי , זה מה שאני חושב." אמר אלסנדרו בדעתנות.
" יופי , טוב לדעת.." קראה לילה בחיוך עצבני.
" אמרתי לך לא להתעצבן , נכון?" קרא אלסנדרו בחיוך שובב והמשיך לנסוע לעבר ארגנטינה.
לילה המשיכה בשתיקתה ותהתה מה היא חשבה לעצמה שהיא בחרה ללמוד תקשורת.
אלסנדרו השתעשע בכך שלילה לא האמינה לו שיש לה את כל הנתונים הנדרשים כדי להצליח.
" נו , מה לגבי אהבה?" שאל אלסנדרו בקול מקווה.
" אתה יודע שאין לי אמונה באהבה." אמרה לילה בחיוך עצוב והסתכלה עליו במבט בוחן.
" מי יודע? אולי תתאהבי במישהו באוניברסיטה." אמר אלסנדרו בנימה שובבה.
לילה לא הוסיפה דבר ורק משכה בכתפה בביטול.
" את לא חושבת שתתאהבי? לי נראה שאת הולכת להתאהב במישהו באוניברסיטה." אמר בנימה מסתורית. " אני מוריד אותך כאן ליד האוניברסיטה, שיהיה אחלה יום , אחותי!" קרא אלסנדרו בחיוך שובב.
" להתראות , אחי. הלוואי שזה היה קורה." קראה לילה בחיוך חולמני.
" תאמיני לי , הכול יכול לקרות." אמר אלסנדרו ונסע לדרכו.
לילה שקעה במחשבותיה ונראה שהולך להיות לה מאוד מעניין באוניברסיטה.
כנראה שאלסנדרו יודע על מה שהוא מדבר. והיא מן הסתם כמו תמיד , ממעטת בערכו.
*
רומיאו חייך לעצמו בשביעות רצון והוא הסתובב סחור סחור. בנות רבות לומדות באוניברסיטה הזאת בארגנטינה.
אולי אחת מהן יכולה להיות אהבת חייו.
כשהוא הרים את מבטו , הוא ראה בחורה שהתיישבה על הספסל והיה לה מין חיוך עצוב.
הוא החליט בו בזמן לגשת אליה. כשלילה הבחינה שרומיאו הסתכל עליה , היא השפילה את מבטה כי היא התייבשה להישיר מבט לעברו.
" היי , מה קורה? את חדשה פה?" שאל רומיאו וחייך לה את אחד החיוכים הכובשים שלו.
" כן , ואתה?" שאלה לילה וחייכה חיוך ביישני. בינה לבין עצמה , היא התקשתה להסתיר את רגשותיה.
" גם אני חדש. לא מזמן עברתי לארגנטינה. אני מאיטליה במקור." אמר רומיאו ושוב חייך אליה.
" אה , גם אני עברתי מארגנטינה. הגעתי לכאן עם אחי אלסנדרו." אמרה לילה והסתכלה לעברו במבט אדיש.
" אה , נשמע מגניב, חשבתי שאת.. אני . לא יודע . אפשר לשאול אותך משהו?" אמר רומיאו בחיוך ולא ידע עד כמה לילה מצאה חן בעיניו.
" כן , תשאל אותי כל דבר." אמרה לילה בחוסר נוחות ולא ידע האם לחייך או לצחוק.
" יש לך חבר? סליחה על השאלה." קרא רומיאו בחיוך אדיש וקרץ לעברה.
" לא , אין לי. " ענתה לילה בתמימות.
" אה , זה נהדר. נוכל להיות ידידים?" שאל רומיאו כמעט בקול ביישני.
" אני.. לא יודעת. אני לא רוצה ידידים." אמרה לילה בטון כעוס.
רומיאו הביט בה וחייך אליה.
תגובות (0)