אהבה מתחת לאף – פרק 18

הבטתי בלוק , או בברונו כבר אין לי מושג איך קוראים לשקרן הזה.
אז זה הוא..? ברונו שעזב אותי .
ברונו שעזר לי.
שחיכיתי לכל הודעה ממנו.
ברונו שהפך אותי למאושרת.
ברונו שאהבתי.
איך זה יכול להיות?
למה הוא שיקר לי?
דמעות הציפו את עיניי.
לוק הביט בי במבט מצטער ובא להסביר אבל אני כבר פילסתי את דרכי בין כל התלמידים הסקרנים ויצאתי מהכיתה.
רצתי , בקושי ראיתי לאן אני רצה , הדמעות כיסו את עיניי עד שבקושי ראיתי את הדרך.
נתקלתי במישהו וכמעט נפלתי.
הוא תפס בי ויישר אותי.
"אמה, מה קרה?" שאל. זיהיתי את הקול שלו…למה דווקא הוא? ולמה דווקא עכשיו??
הרמתי את ראשי לעיניו הכחולות והמודאגות.
"עזוב אותי שון" השתחררתי ממנו ורצתי משם.
"אמה" הוא צעק ורץ אחריי. כמובן שגם תפס אותי.
הוא הצמיד אותי לחזהו ואני רק התחלתי להתייפח עליו.
דיי אמה מה את בוכה, תפסיקי לבכות את ליד שון. הוא בטח יצפה אחר כך להסברים.
שון חיבק אותי חזק. חיבוק מחזק ומנחם.
"דיי אמה" אמר לי ונישק את ראשי.
אני לא רגילה לזה..במיוחד לא משון.
עד לפני אתמול, אם מישהו היה אומר לי ששון ינחם אותי הייתי צוחקת לו בפרצוף והופכת את המשפט הזה לבדיחה קבועה.
אבל עכשיו. אני כבר לא יודעת מה לחשוב.
התנתקתי ממנו והבטתי בו.
"בוא נלך מכאן" אמרתי לו.
"בטח, בואי" אמר במהירות.
יצאנו משערי בית הספר ונכנסנו למכונית שלו. הוא התחיל לנסוע
הוא בא להגיד משהו אבל הקדמתי אותו.
"בבקשה אל תשאל מה קרה" אמרתי לו.
הוא הביט בי ועצר ברמזור.
הוא שלח את ידו לפני וניגב את הדמעות מעיניי. מן גל של חמימות הציף אותי.
הוא חייך מעט.
"אני לא אשאל. אבל את תמיד יכולה לספר לי" אמר בשקט ואז המשיך לנסוע כשהרמזור התחלף.
בלעתי את רוקי. והנהנתי קלות.
אני באמת שוקלת לספר לו..אני רק לא יודעת איך.
אם אני אגיד לו שזה לוק. הוא יהרוג אותו במכות..ניראלי.
הנסיעה עברה בשקט.
איך הכל השתנה מאז אתמול.
אני שונאת את זה.
אבל אוהבת את זה באותו הזמן..
זה מוזר, זה פעם ראשונה שאני לא יודעת איך להסביר את המצב שאני נמצאת בו במילים.
זה אף פעם לא קרה לי.
שון עצר את רכבו בפתאומיות.
ראיתי שאנחנו נמצאים בביתו.
"לא שון, אני רוצה הביתה" אמרתי לו בשקט.
"הבית ריק.. אל תדאגי" אמר ויצא מהרכב.
נאנחתי ויצאתי אחריו.
נכנסנו לביתו. שון..איך לומר את זה במילים עדינות..טחווון!
אף פעם לא נכנסתי לבית שלו.
אבל כן ראיתי אותו מבחוץ.
"בואי" משך אותי לבפנים.
"וואוו" אמרתי כשהראיתי את את חלל הבית.
הכל – פשוט – עצום – כאן – !
הבית היה מעוצב בעיצוב מחודש ולבן, הכל מסודר, יפה, שביר. (אם הייתי גרה בבית כזה הוא היה מתפרק תוך שבוע.)
"בואי נעלה לחדר שלי" אמר.
יש לו פאקינג מעלית בבית! הבית שלו פשוט חלווום!
עלינו במעלית לקומה השנייה של הבית.
מסתבר שיש להם שלוש כאלה.
נכנסנו לחדרו.
וואו.
מיטה זוגית ענקייית! שירותים ומקלחת בחדר. מיני מקרר. טלוויזיה 32 אינץ'. מרפסת מרווחת. לפטופ לבן של אפל. חדר ארונות. רצפת פרקט.
מי שהיה רואה את החדר היה חושב שהוא שייך לאיזה ילד שמנת מפונק. אבל שון…הכי לא כזה.
"החדר שלך פשוט.." התחלתי להגיד.
"מהמם,ענק, כובש…." השלים אותי.
צחקתי.
והנה הוא חוזר להיות שון הציני והמציק.
הוא חייך.
"אז איך את?" שאל.
"הרבה יותר טוב" אמרתי בלי לחשוב פעמיים.
"את רוצה לספר לי?" שאל.
התיישבתי על מיטתו. פאק איזה נוח החרא הזה!!!
"לא" אמרתי.
הוא נאנח.
"בחירה שלך" אמר.
"אבל תודה על אתמול שון, עזרת לי מאוד…וגם עכשיו" אמרתי.
הוא הביט בי בחיוך. החיוך הכובש של שון לאבין.
"בטח" אמר והתיישב ליידי.
"אז..מה נעשה?" שאלתי.
"בואי נראה סרט" הציע.
הנהנתי לחיוב.
נשכבנו במיטתו,אחד ליד השני..מול הפלזמה הענקית שיש לו בחדר.
"תבחרי ז'אנר" אמר.
"קומדיה" אמרתי ישר.
הוא בחר את אחד הסרטים מהקטגוריה 'קומדיות'
"איזה סרט זה?" שאלתי.
"ההצעה" אמר.
"אוקיי" אמרתי.
הסרט התחיל ואנחנו, לא הפסקנו לצחוק!
לאט לאט הרגשתי שאנחנו מתקרבים אחד לשני.
לא יודעת איך..אבל ראשי היה מונח על חזהו.
הסרט נגמר, ונשארנו באותה תנוחה. שון ליטף את שיערי בעדינות.
ראיתי בזווית העין שהוא מביט בי.
הרמתי אליו את מבטי, הוא חייך אליי. חייכתי בחזרה.
ואז ראשו רכן אליי.
שפתינו נפגשו, הרגשתי בעננים, כמו הפעם ההיא מאחורי בית הספר.
לפי איך שזה נראה, אף אחד מאיתנו לא רצה להתנתק.
המשכנו, לא עצרנו לשנייה.
רק רצינו אחד את השני. זה היה..חלומי.
אבל רגע..זה שון.
לא לא לא , אנחנו לא יכולים לעשות את זה.
התנתקתי ממנו.
אך הוא הצמיד אותי אליו בחזרה.
"שון" מלמלתי בין כל נשיקה ונשיקה שלנו.
"מה" מלמל גם ועלה מעליי. מנשק את צווארי , מבלבל אותי לגמרי.
"מה אנחנו עושים?" שאלתי.
"לא יודע" ענה ונישק את שפתיי בלהט.
לא חשבתי יותר מידי, רק כרכתי את ידיי סביב צווארו והמשכתי לנשק אותו.
צלצול האייפון שלו נשמע.
התנתקתי ממנו. אל הוא לא הרפה והמשיך לנשק אותי.
"שון תענה" אמרתי לו צוחקת.
"לא רוצה|" אמר בחיוך מתגרה.
גאד הוא חתיייך.
"שון" צחקקתי כשהוא נישק אותי שוב.
אמה .מה . את. עושה.
עוד פעם צלצל הפלאפון ..
"נוו קיבינימט" התעצבן .
הוא לקח את האייפון שהיה על השידה שלידנו ופשוט זרק אותו.
"שון" אמרתי בשוק.
"מה?" שאל בחיוך.
"האייפון" אמרתי.
"ממש מעניין לי" אמר ונישק אותי.
לעזאזל, אני עושה משהו שכל הבנות בבצפר חולמות עליו..
גיחכתי לעצמי.
רק עכשיו אני מבינה למה כולן מתות עליו..
שון פשוט מושלם.