אהבה מתחת לאף – פרק 22

"ברונו?" צחק לוק.
הסתכלתי עליו במבט מבולבל.
"נעים מאוד, לוק" אמר בחיוך.
"מצחיק מאוד, שמעתי את בטי קוראת לך ברונו" אמרתי לו.
"בטי?" שאל.
"כן בטי!" אמרתי לו בכעס.
"את מקנאה בבטי?" שאל בשעשוע.
הסתכלתי עליו בזעזוע.
"ניראלךךךך?" שאלתי אותו..
"אני לא יודע..ככה זה נראה" אמר.
"ממש לא. תוציא את המחשבה הזאת מהראש שלך ומיד" אמרתי לו.
הוא גלגל את עיניו.
"בכל מקרה בטי היא הבת של חברה של אמא שלי, רק אמא שלי קוראת לי ברונו..והיא שמעה אותה ומאז היא קוראת לי ככה, אני מכיר את בטי שנים" הסביר.
"אוו" אמרתי .יצאתי מפגרת.
"אז אתה לא חבר של בטי?" שאלתי.
"ממש לא" אמר.
"ובקשר לריב שלכן..אני מצטער בשמה" המשיך.
"זה..זזה בסדר, טוב אני צריכה ללכת" אמרתי לו עדיין מבולבלת והתחלתי ללכת.
"אז אנחנו בסדר?" צעק.
"בסדר גמור" צעקתי לו בחיוך .
נכנסתי לתוך בית הספר, אז לוק הוא לא ברונו…לפחות זה.
"אמה" שמעתי צעקה. פאק. שון.
איך קיוויתי לא לפגוש אותו היום..טוב אמה, תתנהגי כרגיל. תתנהגי כאילו כמעט לא התנשקם אתמול.
אוייש אני סתומה!
"היי שון" אמרתי לו בחיוך מזוייף, תתנהגי כרגיל. תתנהגי כרגיל.
"היי..תגידי..דיברת עם לוק?" שאל אותי.
לפחות הוא לא הזכיר את ה'כמעט נשיקה'.
"כן..זה לא הוא, הוא לא ברונו" אמרתי לו בחיוך.
"אמרתי לך.." אמר בשחצנות.
גלגלתי את עיניי והתקדמתי.
"היי לאן את הולכת?" שאל.
"לכיתה" אמרתי כאילו זה מובן מאיליו.
"אהה..טוב אז..ביי" אמר. מה יש לו?
"ביי(?)" אמרתי לו.
"רגע אמה.." אמר.
"כן?" שאלתי.
"עזבי.." אמר.
"שון הכל טוב?" שאלתי.
"כן, הכל מעולה..נתראה אחר כך" אמר.
"אוקיי..אממ ביי" אמרתי.
"ביי" אמר.

"קיצור שומעת" אמרתי לטס כשהיא החזירה אותי הביתה.
"שומעת" אמרה והביטה בי.
"טס אבל תסתכלי על הכביש" אמרתי לה. המטומטמת הזאת בסוף עוד תהרוג אותנו!
"מסתכלת מסתכלת..נוו דברי" אמרה וחזרה להביט בכביש.
"עובר על שון משהו" אמרתי לה.
היא צחקה.
"הוו אוקיי ואיך הגעת למסקנה הזאת?" שאלה.
"היום הוא התנהג מוזר, הוא רצה להגיד לי משהו..אבל בסוף הוא כאילו התחרט ולא אמר" אמרתי לה מבולבלת בעצמי.
"סוף סוף הוא החליט להתוודות על האהבה שלו אליייך" אמרה בהתרגשות.
"מה את מטומטמת? למה ניראלך שהוא אוהב אותי?" שאלתי אותה בכעס.
"למה לא?" שאלה.
"דבר ראשון כי אם שכחת אנחנו שונאים אחד את השני..ודבר שני כי עד לא מזמן אפילו את היית מאוהבת בו עד מעל הראש" אמרתי .
"ו..?" שאלה.
"שכחת ששון הוא 'אליל הבנות'?" שאלתי אותה.
דוגרי..מה הסיכוי ששון ישים עליי, כולן רוצות אותו…אני לא היחידה. רגע מה?
לא.לא.לא. אני ממש לא רוצה אותווו!
אמה תפסיקייי להיות כזאת תמימה וסתומה.
"אז מה אם הוא אליל הבנות..הן אוהבות אותו. הוא אוהב אותך" אמרה טס והעירה אותי ממחשבותיי.
"שון ממש לא אוהב אותי וגם אני לא אותו." אמרתי לה.
"משתגידי..אבל את יודעת מה אומרים ..מי שרב מאוהב" אמרה צוחקת.
"מצחיקה שכמותך" אמרתי לה בציניות .
"יאללה עופי" אמרה כשבדיוק הגענו לבניין שלי.
"ביי נבלה" יצאתי המרכב שלה ונכנסתי לבניין שלי.
נכנסתי למעלית.
"רגע רגע תעצרי את המעלית" שמעתי את קולו המוכר של שון. הבטתי קדימה וראיתי אותו רץ.
צחקתי ועצרתי את המעלית שנייה לפני שהיא נסגרה.
"תודה" מלמל מתנשף כשנכנס למעלית.
"ברור" צחקתי.
המעלית נסגרה.
"אז מה רצית להגיד לי היום?" שאלתי אותו.
הוא נשען על הקיר.
"סתם..זה לא כזה חשוב" אמר ולפתע האור במעלית נכבה.
"פאק" אמר .
"מה קרה כאן עכשיו?" שאלתי אותו בלחץ.
"המעלית נתקעה" אמר.
"תתקשר למישהו" אמרתי לו.
"ממתי יש קליטה במעליות?" שאל.
"שיט" מלמלתי והתיישבתי צמודה לקיר המעלית.
"אל תדאגי" אמר והתיישב לידי.
"שון אני לא יכולה להיות במקומות סגורים הרבה זמן" אמרתי והסתכלתי עליו.
"את קלסטרופובית?" שאל.
"כן" אמרתי לו.
"פאק" מלמל.
"זה לא עוזר" אמרתי לו.
"אל תדאגי..אני איתך, יש לך מים?" שאל.
"כן" אמרתי והוא במהירות הוציא את המים של מהתיק.
"קחי" אמר לי.
שתיתי קצת מהמים.
"כמה זמן נהיה פה?" שאלתי אותו.
"אני לא יודע, אני מקווה שמישהו יעלה על זה שאנחנו פה" אמר לי.
"ואם לא יעלו על זה?" שאלתי בפחד.
"אל תדאגי" אמר ואימץ אותי לחזהו..
נשארנו צמודים, הוא חיבק אותי בעוד שראשי על חזהו. לא היה אכפת לי מכלום..הרגשתי ריקה.
כאילו כל ההיסטוריה שלנו נמחקה.
כאילו לא שנאנו.
כאילו לא צחקנו.
כאילו לא אהבנו.
כאילו לא התנשקנו.
כלום. הכל נמחק.
רק רציתי להישאר מחובקת איתו. לנצח.
נרדמתי עליו..
"אמה..אמה קומי" שמעתי את קולו של שון בעודו מלטף אותי.
קמתי ממנו באיטיות.
"אמרתי לך שיתקנו את זה" אמר בחיוך ועזר לי לקום.
הבטתי במעלית הפתוחה. שני עובדים בסרבלים היו שם וחייכו אליי.
"זהו חמודה. את חופשייה" אמר לי אחד בחיוך.
חייכתי אליו חייך קטן ואני ושון יצאנו מהמעלית.
"אני בחיים לא עולה יותר במעלית" אמרתי לשון.
הוא צחק.
"את בסדר עכשיו?" שאל והגיש לי את התיק שלי. שכחתי לקחת אותו.. אופס.
"כן, תודה" אמרתי לו ונכנסנו לבית שלי.
"אתם בסדר?" שאל אותנו מייק בשניה שנכנסנו הביתה.
"אנחנו בסדר גמור" אמר לו שון.
"איפה הייתם?" לפתע הגיחה טס משום מקום. טס? לפניי שנייה היא הקפיצה אותי הביתה.
"במעלית..טס מה את עושה פה?" שאלתי.
"מייק התקשר אליי ואמר שלא הגעת הביתה אז חזרתי. מה לעזאזל עשיתם במעלית?" שאלה בזעזוע.
הוו שלא תחשוב על זה אפילו.
"המעלית נתקעה, רק אחריי שעתיים תיקנו אותה ויכולנו לצאת" אמר שון.
ישנתי שעתיים..
"אתם בסדר?" שאלה טס.
"אנחנו בסדר" אמרתי לה בחיוך ומשכתי אותה לחדרי.
יש לי הרבה מה לספר לה…