אהבה נסתרת…פרק 26+27

ואז הטלפון צילצל וזואת הייתה רוני,
ושמעו שהיא חנוקה מבכי לא יכלתי יותר אני חייבת לספר לה.
שמעתי את בבכי שלה וזה גרם לי עוד שניה לבכות
"רוני"אמרתי,והיא הגבירה את הבכי,הבנתי שהיא שומעת
"עוד חמש דקות בגינה ליד הבית שלך"אמרתי וניתקתי,
שמתי נעליים במהירות אספתי את השיער תוך כדי הליכה מהירה למעטה.
יצאתי מהבית ורצתי לבית של רוני רוני כבר הייתה שם
יותר רגועה אז באתי לחבק אותה והיא יתנגדה
"מה קרה רוני על מה את כועסת?"אמרתי
"את יודעת על מה את חייבת לי הסבר"אמרה
"על מה?!?!"אמרתי כאילו לא יודעתי
"על תום!"אמרה בצעקה
"מממ רוני אני באמת לא יכולה לספר לך"אמרתי
"אוקי אני הבנתי"אמרה ובאה ללכת ועצרתי אותה
"רוני את תביני הכל עוד יומיים מבטיחה לך"אמרתי,
"מה היה עוד יומיים?"שאלה
"את תראי"אמרתי ובאתי ללכת ואז היא חיבקה
אותי,"אני מקווה שמה שהיה עוד יומיים היה טוב חסר לך אלי"אמרה
"טוב ביי" אמרתי וחזרתי לבית,
השעה הייתה עשר אז הלכתי לישון ולא נירדמתי ממחשבות,
אז לקחתי את הטלפון כשאני עוד על המיטה וניכנסתי לפייסבוק
והיה לי שני הודעות הראשונה הייתה מרוני על המה שיקרה עוד יומיים
והשנייה הייתה מאיזה ילד מכיתה מעלי שרק פעם אחת דיברנו
הוא שלך לי מה קורה מאמי?
לא עניתי לו 'מה הוא רוצה' חשבתי לעצמי 'טוב מקסימום ניראה
כבר מחר מה לענות לו' החזרתי את הטלפון חזה למקום ונירדמתי
בבוקר קמתי והשעה הייתה שתיים עשרה (לא היה בצפר),
צחצחתי שיניים וירדתי לאכול וראיתי את מורן רואה טלויזיה עם שי
אני כבר מתחילה לחשוב שהיא פה רק בגלל שי,
טוב לא משנה עליתי לחדר ואז מורן ניכנסה
וסתם דיברנו ואז נזכרתי בהודעה של לירון,
(הילד שכתב לי אתמול בלילה)היא אמרה שלא לענות וזהו
"כן עדיף"בצהריים אבא שלי אמר לי
שהחופש הזה הולכים שאילת לשבוע עם חבר שלו מהעבודה והמישפחה
שלו.טוב מה אכפת לי עם מי הייקר להרגיש את החופשה.
בקיצור לא עניתי ללירון.
בקיצור ספרתי למורן שעוד יומיים אני נוסעת לאילת.
"איזה כיף לך ואה וחייב שהיה לך זמן להפתעה של רוני"אמרה
"ברור אז אני יארגן תיק מעכשיו".אמרתי
ומורן עזרה לי יום למחרת בבוקר אני ומורן הלכנו לבית של תום
לארגן את ההפתעה וגם חברים שלו היו,
אם היו מאוד חמודים,אחד מאחברים שלו יתקרה למורן שהיא מארגנת את
השולחן "היי קוראים לי שרון"אמר בחייוך אני כבר הבנתי מה הוא רוצה
"הי אני מורן"אמרה וחייכה חזרה והמשיכה לסדר את השולחן,
והוא עזר לה ודיבר איתה ומורן עשתה פרצוף של נו מה נדבקת.
וצחקתי והתקרבתי אליהם כדי לשים שם את העוגה
"בואי אני יעזור לך "אמר שרון ,(באתי באמצע שהם דיברו)
,טוב תקשיב שרון זה לא ילך בניננו "אמרה והלכה למדבח ושרון
אחריה,"למה את חושבת ככה"אמר אני הייתי איתם
"כי יש לי חבר"אמרה ולקחה דברים מהמקרר.
"ונראה לך שהו יותר טוב ממני?"שאל
"כן ואני בכלל לא צריכה לחשוב"אמרה
"מי זה?"הוא שאל
"טוב די שאלתה מספיק "אמרה והלכה
איתי להביא את רוני
הלכנו להבאי את רוני ורוני הייתה מופתעת לראות אותנו
כל הדרך היא חפרה לנו בשאלות לאן הולכים מה קרה ואני ומורן
שתקנו כל הדרך רק עשינו מבטים אחת לשנייה.
שהיינו קרובות לבית של תום כיסינו לה את העניים
והכנסנו אותה לבית שלו הבית היה חשוך
איפה אני לאן לקחתן אותי מה אתן רוצות לעושת למה הבאתם אותי לכאן
היא שאלה חמש דקות חיכינו בחושך כדי שהיא לא תחשוב שזה הפתעה
-מהמבט של רוני-
בהתחלה חשבתי שזה הפתעה כנראה טעיתי התחלתי להלחץ
ואז הרגשתי
משהו מחבק אותי וישר זיהיתי את
החיבוק הזה זה היה תום ישר צעקתי את השם שלו ונדלק האור היתי המומה
הכל היה יפה ומשמח חיבקתי את תום חזק לא יכלתי לעזוב.
הכל היה מושלם זה היה היום הכי טוב שהיה לי.
-חזרה לנקודת המבט של אלינור-
הם היו כל כך חמודים . השעה הייתה מאוחרת אז נפרדתי מכולם והלכתי .
יום למחרת קמתי בחמש וחצי .
"אמא למה קמנו כל כך מוקדם?"שאלתי
"אה זה בגלל שטסים לאילת"אמרה
"מה באמת חשבתי שנוסעים"טוב יתארגנו לבשתי חולצת פנינה וחצית
לבנה ונעלי בובה בצבע פנינה מחליק עם בייביליס בקצבות
אייפון איפור ויצאנו כל המזוודות היו כבר במכוניות ויצאנו חיקינו למטוס בדרך אני ואמא שלי
קנינו דברים בסופר פראם וכל מיני דברים ואז אחרי שעתיים עלינו על המטוס ,
ויתשבנו אני ישבתי ליד אגם ואז חבר של אבא שלי עלה על המטוס עם המשפחה שלו
וראיתי את …….