אהבה על הסוס עונה 2 פרק 7

ישבנו בחדר של מיילי אני, אביתר ושני.. לא זזנו משמה בשביל לא לפספס שום דבר שעלול לקרות
"אביתר, קח את שני וסעו לחדר שלנו.. לכו לישון קצת אתם גמורים מעייפות" הושטתי לו את המפתחות
"לא עומר אין מצב! אני נשאר פה"
"אז לפחות לכו תקנו לכם משהו לאכול.. אני אשאר פה בינתיים"
"הודעת להורים שלה? ולאחים שלה?"
"ל..לא.. אני לא יודע מה להגיד להם, הבטחתי להם שאני אשמור עליה ולא אתן ששום דבר רע יקרה לה.. ואם אני אספר להם על עכשיו אני אצטרך לספר להם גם מה קרה בטיול השנתי"
"עומר אתה לא יכול להסתיר את זה מהם, הם המשפחה שלה.. ואם היא לא תתעורר היום??! היא יכולה פתאום להתעורר עוד חודש וחצי, ומה תגיד להם אז? שישר מתל אביב חתכתם לנמל תעופה וטסתם לחול איתנו?? והיא לא יכולה לדבר כל פעם מתירוץ אחר??!" צעק והיה משהו במה שאמר…
"ט…טוב.. אתם צודקים!"
יצאתי למסדרון והתקשרתי אל אמיר..
"הלו?"
"אמיר? זה.. זה עומר"
"אהה אחי מה קורה?"
"ממ אמיר אני צריך ש.. אני צריך שתבואו לתל אביב.. מיילי בבית חולים"
"מממההה???!! מה קרה?!" צעק לי..
"זה.. זה לא לטלפון… היה לה איזה סיבוך עם מישהו מהטיול השנתי, הוא סוג של עשה לה משהו והוא מצא אותה שוב אתמול והרחקתי אותו ממנה והיא ספגה את המכה במקומי.. הוא רצה לדקור אותי ודקר אותה במקום.. והיא בקומה עכשיו.. אני מתחנן שלא תכעס ורק תבוא כי היא צריכה אותך ואת כל המשפחה שלה"
"אני.. אנחנו באים עכשיו! איפה אתם נמצאים??"
"בבית החולים קפלן.. חדר 143"
"אנחנו בדרך,, 10 דקות אנחנו שמה"
"תו..תודה" אמרתי וסגרתי את הטלפון וחזרתי למקומי בכיסא שליד מיילי מחזיק בידה..
"עומר אולי תלך להתקלח? תחליף בגדים ואז תחזור.. אנחנו נשמור עליה"
"אני לא זז מפה! בשום פנים ואופן לא! לכו אתם אבל" חייכתי אליהם, בפעם הראשונה מאתמול בלילה.
שני הקימה אותו, כמה שראיתי ששניהם רצו להישאר הם לא יכלו, הם היו חייבים לצאת כבר..
"קחו, זה המפתח של החדר שלנו, לכו תתרעננו תישנו קצת ותביאו לי חולצה על הדרך" חייכתי אליהם והם הנהנו ויצאו..
"סוף סוף אנחנו לבד נסיכה שלי.. אני מתגעגע אלייך, מתי תחזרי אלי?" חיכיתי לתשובה אבל היא לא הגיעה אלי..
חיכיתי וחיכיתי ואז נרדמתי.. התעוררתי אחרי 2 דקות כשאני מרגיש מישהו מלטף את ראשי, הרמתי את ראשי מסתכל על העיניים שהיו פתוחות לראווה, העיניים החומות דבש היפות הללו, המושלמות שאי אפשר בלעדיהן, השמחות והאוהבות..
"בוקר טוב נסיך שלי" חייכה אלי וחיוכי רק התחיל להתרחב ולהתרחב.. ישר חיבקתי אותה חיבוק ענקי והיא התקפלה..
"הכאבתי לך?" שאלתי בדאגה
"לא.. לא.. זה בסדר" חייכה חיוכון קטנטן וסובל והתקרבה אל בין ידיי בשביל שאחבק אותה.. ונרדמה..
אחרי 10 דקות כל המשפחה שלה נכנסה בלחצים..
"עומר מה איתה???!"
"היא.. היא התעוררה השניה, אבל היא נרדמה שוב היא סובלת מכאבים.." אמרתי והורדתי את ראשי
אמא שלה התקרבה אלי וחיבקה אותי, הייתי זקוק לחיבוק הזה, היא כמו אמא שניה שלי, "אתה נראה כאילו לא ישנת שלושה ימים.." הרימה את ראשי "לך לישון.. אנחנו נישאר כאן, אל תדאג.. עד שתגיע היא בטח תתעורר שוב"
"אני לא הולך.. אין מצב" אמרתי ונשענתי על הכיסא באגרסיביות שיבינו שמהכיסא הזה אני לא זז בימים הקרובים! עד שיחליטו שישחררו אותה
"עומר בובי, אני לא שאלתי אני אמרתי.. אתה לא יכול להישאר בכזה מצב.. אני מבקשת שתלך לישון ותחזור.."
"אבל…"
"עומר בבקשה" חייכה אלי והסתכלתי על אמיר, הוא הנהן אז קמתי
"אתה מבטיח שעל כל דבר אתה תתקשר אליי.. אני מתחנן, אמיר היא חשובה לי יותר מכל דבר שהוא בעולם!"
"אני מבטיח" שם את ידו על כתפי חייכתי ויצאתי..
אני פשוט לא מאמין שאני משאיר אותה שמה לבד.. היא עם המשפחה שלה אבל אני לא יכול להשאיר אותה לבד היא החיים שלי, הנסיכה שלי חשבתי ופיהקתי פיהוק ענק.. לא יקרה כלום אם אני רק אלך להתקלח קצת.. נכון?
הלכתי לחדר, נכנסתי בשקט, אביתר ושני ישנו מחובקים במיטה שלנו, איפה שאני ומיילי היינו אמורים להיות עכשיו, נכנסתי לאמבטיה והתקלחתי, רציתי לשטוף את היום הזה ולהתעורר, להגיע לאתמול בצהריים אחרי שהשלמנו ונסענו לכיוון תל אביב, לפני השופינג ולפני הכל.. לנסות לשנות משהו בשביל שזה לא יקרה, ואם זה יקרה זה יהיה הפוך.. זה אני שאשכב שמה ואני זה שאסבול, ולא היא!!
התקלחתי והתלבשתי ולקחתי כל מיני דברים ללילה הקורב שאבלה שמה, אביתר ושני כבר היו לבושים ששני עם דמעות בעינייה..
"מה קרה??!"
"מיילי, היא נכנסה לניתוח נוסף" אמר ונפלו לי כל הדברים מהידיים
"מה קרה לה?? היא התעוררה והכל היה בסדר!"
"הדקירה הזאת גרמה לה לזיהום.. ומנסים להציל אותה עכשיו" אביתר אמר לי והדמעות של שני המשיכו לרדת.. לא חשבתי פעמיים פשוט לקחתי את הדברים שלי וברחתי מהחדר לכיוון האוטו.
"אמיר מה המצב שלה???" התקשרתי אליו בדרך
"הוא.. אף אחד לא יודע, לא אומרים לנו כלום"
"מה זאת אומרת??! מה השטויות האלו?! למה לא אומרים לכם כלום??! מה קרה לה אבל?"
"היא.. היא התעוררה שוב בצרחות, היא לא יכלה לזוז ואז פתאום התחיל לרדת לה דם מהאף והתפרים שלה נפתחו ונהיה לה כתם בבטן מדם.. ומאז הרופאים הכניסו אותה לניתוח ואני מחכים פה לא יודעים מה לעשות"
"אני.. אני בדרך!" אמרתי ונתתי גז, טסתי לכיוון בית החולים וכשהגעתי רצתי לכולם ועמדתי בשוק כולם בכו..
"אל.. אל תגידו לי שהיא…"
"הם מנסים להציל אותה.. אבל הם אמרו שזה יהיה קשה כי היא לא מגיבה לטיפולים שהם נותנים לה עכשיו"
אחיה הקטן אמר והתחיל לבכות שוב.. התיישבתי על הכיסא בשוק ולא הגבתי, דביל שכמוני למה הלכתי להתקלח ולנוח! אם הייתי נשאר פה יכול להיות שכל זה לא היה קורה… מיילי תחזרי אלי אני מתחנן, אני אשתנה אני אעשה הכל בשביל שיהיה לנו טוב, תמיד אהיה לצידך ולא אעזוב איתך ולא אבגוד בך בחיים עם אף אחת אף פעם! אני נשבע לך בכל היקר לי.. בחיים שלי, רק בבקשה תצילי את עצמך, תגיבי לטיפולים ותגרמי לזה שהרופא יגיד שיצאת מכלל סכנה ושאת בסדר, שלא נכנסת לקומה שוב שאת חייה ושתשתחררי עכשיו ואז נטוס עם כל המשפחה שלי ואפילו נתחתן אם תרצי, אני אעשה הכל בשביל שתהיי מאושרת! אני נשבע לך.. רק בבקשה תגרמי לו לצאת החוצה.
ישבנו שם כל כך הרבה זמן, היה שקט, כמו השקט שלפני הסערה, כל כך פחדתי ממה שהרופא יצא ויגיד עכשיו אחרי ארבע שעות מאז שהגעתי הרופא יצא החוצה אבל הפעם עם חיוכון קטן.. "היא בסדר, הזיהום נפסק והיא מתאוששת, והיא גם התעוררה, ככה שעוד שעה תוכלו להיכנס לבקר אותה, וביום יומיים הבאים היא תוכל להשתחרר."
החיוך עלה על פניי שוב, היא שמעה את מה שביקשתי ממנה, שהתחננתי! הנסיכה שלי חזרה אליי!!
אחרי שעה ההורים שלה נכנסו אליה, וגם אביתר ושני אבל פחדתי כל כך פחדתי שאני אכנס ואז יקרה לה עוד משהו, פחדתי שיכאב לה שוב והיא תסבול…
אחרי רבע שעה שכולם בפנים שני יצאה אלי
"עומר מאמי מה קרה לך? למה אתה לא נכנס, חשבתי שדווקא אתה תהיה הראשון שירוץ לבפנים ויחבק אותה"
"אני.. אני לא מסוגל להסתכל לה בעיניים עכשיו, הכל קרה בגללי, אם היא לא הייתה רוצה להגן עלי ולהרחיק אותי מהסכין היא לה הייתה נפגעת מהאידיוט הזה, אבל בגלל זה היא שוכבת שם עכשיו, סובלת וכואבת ואני יושב פה ולא יודע מה להגיד לה, איך אני אכנס אליה עכשיו??"
"עומר היא רוצה לראות אותך, מהרגע שכולם נכנסו היא לא התייחסה לאף אחד, נכון כולם דיברו איתה אבל ראיתי איך היא הסתכלה כל הזמן על הדלת מתחננת שתיכנס, מחכה ומצפה לך! היא אוהבת אותך כל כך, והיא שמחה שעשתה את זה.. לפחות זה מה שאני חושבת! עכשיו לך אליה ותתמוך בה, תראה לה כמה שאתה מודה לה וכמה שאתה אוהב אותה.."
"אני… אני לא יכול שני, אני מפחד.. אני מפחד מההורים שלה ובמיוחד מהאחים שלה, הבטחתי להם שאני אשמור עליה ותראי לאיפה הבאתי אותה!! תסתכלי עליה שני, היא עד לפני שניה הייתה בניתוח השני שלה ליומיים האחרונים!"
"אז מה… אתה צריך להודות לאלוהים שהיא ניצלה מזה ושהיא בסדר, ואני יודעת שהאחים שלה וההורים שלה לא כועסים עלייך ולא שום דבר כי הם ראו איך אתה דואג לה וכמה שאתה אוהב אותה ושהתקשרת והודעת להם, וניסית שהם הכי פחות ילחצו, וכמו שאני מכירה אותם הם עכשיו יעריכו ויאהבו אותך יותר! אז אל תדאג בקשר לזה וקום כבר!!" היא קמה והושיטה לי את ידה..
"תודה שני! על הכל" חייכתי אליה והיא חיבקה אותי, ונכנסנו לביפנים..
_____________________________________________________________________

נקודת מבט של מיילי:
קמתי, כל המשפחה שלי הייתה בחדר, יחד עם אביתר ושני, אבל.. אבל עומר לא נמצא, למה הוא לא נמצא?? היחיד שאני רוצה לראות עכשיו, היחיד שאני זקוקה לו, האהבה שלי לא פה איתי.. אני צריכה אותו..
ההורים שלי הסתכלו עלי ודיברו אלי ואני הנהנתי להם ודיברתי גם אבל רק בהיתי בדלת מחכה שעומר יפתח את הדלת ואני אוכל לחבק אותו ולנשק אותו, אבל הוא לא קם…
בשלב מסויים שני הבינה, היא קלטה שאני צריכה את עומר אז היא יצאה אליו.. כולם נרדמו חוץ מאביתר, הוא התיישב על מיטתי וליטף את שיערותיי ואני בכוחותיי המועטים הרמתי את ראשי ושמתי אותו בין רגליו..
"אני שמעתי הכל.."
"הם התחילו ללכת שמה מכות, והתקרבתי לשמה בניסיון להפריד ביניהם.. אני לא מאמינה שזה קרה!" אמרתי שדמעות בעיניי "אביתר אני לא יודעת איך הגענו למצב הזה!" חיבקתי אותו והתחלתי לבכות
"תמשיכי מיילי.. אל תדאגי" חייך אלי חיוך קטנטן ועוצר את דמעותיו..
"הסכין הזאת, הרגשתי איך היא נכנסת אל תוך גופי איך היא מפלחת את איברי וגורמת לי לסבל ולכאב.. לא חשבתי שהוא יהיה מסוגל להגיע לכזאת רמה, להוציא סכין על החבר הכי טוב שלו לשעבר והאקסית שלו" הדמעות המשיכו לרדת..
"אל תדאגי נסיכה, העיקר שעכשיו את חייה והכל מאחורינו" פתאום שמעתי רשרוש, הדלת נפתחה הסתכלתי עליה והיא התחילה להיפתח לאט לאט והוא נכנס.. בשקט בשקט שעיניו אדומות ונפוחות מרוב בכי ודמעות.. רק חייכתי אליו חיוך אוהב וחיכיתי שיתקרב אלי..
כולם פתאום התעוררו והבינו שהם צריכים לצאת לבחוץ, לתת לנו להיות לבד..
"מיילי, אני.." התקרב אלי קרוב קרוב והתיישב על הכיסא
"זה לא חשוב עכשיו" התקרבתי כמה שיכולתי וגם הוא, והתנשקנו..
"אני אוהב אותך כל כך, את לא מבינה כמה התחרפנתי, לא ידעתי מה לעשות.. הרגשתי שאני צריך להיות שמה במקומך, לא היה מגיע לך לסבול את זה במקומי.. מיילי אני כל כך מצטער" אמר וירדה לו עוד דמעה.. הייתי חייבת להשתיק אותו, נתתי לו עוד נשיקה
"גם אני אוהבת אותך, ואני הייתי עושה את זה עוד הרבה פעמים בשביל שהסכין הזאת לא תפגע בך שוב, ויריב האידיוט הזה לא יחשוב שהוא יכול לנצח אותנו.."
"אני לא מרשה לך לחשוב ככה, מיילי אני רציתי למות.. כל הזמן הזה שישנת ואחרי זה שהיית בניתוח, אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, וזה שהלכתי להתקלח והודיעו לי שנכנסת לעוד ניתוח שנאתי את עצמי על זה.. כל כך.. ושראיתי את שני ואביתר בוכים ואחרי זה את ההורים שלך שהגעתי אליהם, אני חשבתי שזה הסוף.." אמר וחיבק אותי
"זה אף פעם לא יהיה הסוף.. אהובי זאת רק התחלה של הסיפור אהבה שלנו.." חייכתי אליו והוא אליי
"אני אוהבת אותך!"
"גם אני אותך אהובה שלי! אני מצטער על הכל, ואני אפצה אותך על זה! אני נשבע לך.."
"מממ.. איך תפצה אותי?" צחקקתי
"את תטוסי איתי?"
"ברור!"
"אז.. מה שתרצי, כמה שרק תרצי, איפה שרק תרצי ועד מתי שרק תרצי.. עד שיימאס לך! עשינו עסק?"
"יש לנו דיל" אמרתי והוא צחק ואני רק חייכתי כששמחתי שראיתי אותו מאושר כל כך
"מתי אני משתחררת?" אמרתי אחרי כמה דקות שאנחנו רק מחובקים?"
"אם זה היה תלוי בי את כבר לא היית פה… אבל זה לא תלוי בי, הרופא אמור להגיד לך.. ומקודם הוא אמר לנו שמחר או מחרתיים"
"אבל עומר.. מחר אנחנו אמורים לטוס, אני לא אספיק לארגן את המזוודות שלי ושלך.. ואת שלך הכי צריך לארגן כי כמו שאני מכירה אותך אתה תביא לך 3 זוגות מכנסיים וזוג תחתונים אחד"
"את מזלזלת בי יותר מידיי נסיכה! אבל רק היום אני מרשה לך.. ואת הכרטיסים אני דחיתי בשלושה ימים, את שלי, שלך, ואביתר ושני יטוסו כבר מחר.."
"שני גם באה איתנו???" נפתחו לי העיניים משמחה והוא נבהל חח
"כן.. ומה את כל כך שמחה??! נראה לך שאת הולכת להיות איתה????! כל הזמן הזה אני הולך להיות דבוק אלייך עד שיימאס לך ממני, מסכנונה" אמר וחייכתי חיוך ענקי.. סימנתי לו לי עם ידי להתקרב עד שהיה במרחק נשימה משפתיי.. "בחיים לא ימאס לי ממך" אמרתי ונישקתי אותו!
"אני אוהב אותך, את יודעת?"
"ממ אמרת את זה בחמש דקות האלו פעמיים כבר"
"דפוקה!"
"נוו עכשיו באמת עומר, רציתי לעשות כל כך הרבה דברים ביומיים האלו שלנו בתל אביב והגשמתי כמעט הכל אבל היה חסר לי עוד דבר אחד להרגיש בעננים אבל הכל נהרס לי עכשיו! אולי תפעיל את הקסמים שלך על הרופא שישחרר אותי עכשיו.. אני מרגישה כבר הרבה יותר טוב!" אמרתי וניסיתי לשבת אבל לא ממש הצלחתי
"יפה את אפילו לשבת לא מצליחה, תישני עוד לילה אחד פה ומחר ומחרתיים יהיה לנו את כל הזמן שרק נרצה ותוכלי לעשות מה שתרצי, את לא צריכה לדאוג בקשר לזה!"
"מבטיח?"
"מבטיח?" חייך ונישקתי אותו