אהבה על הסוס- פרק 16

"מיילי, הוחלט שעכשיו לא תלכו למועדון… אתם תצאו שעה לפני כולם, במקום לטרטר אותכם כל כך הרבה…" חייכתי אליה והנהנתי…
'השיחה שלנו עדיין לא הסתיימה, בשמונה תהיי במדרגות חירום, ונסיים את השיחה, אני צריך להביא לך משהו!!! אני מתחנן שתבואי, לא להרבה זמן@' קיבלתי הודעה מעומר….
'בסדר, דבר איתי שתסיים להתארגן, אני בינתיים הולכת להתקלח ולישון טיפונת.'
'טוב, אני אתקשר אלייך יותר מאוחר..' וסיימנו ככה את שיחתנו.
הגענו למלון ועלינו לחדרים… "יש מצב שאני אהיה ראשונה?" שאלתי את כולם…
"יש לנו ברירה?"
"לא ממש!"
"אני שונאת אותך! כנסי כבר!" שני התעצבנה והוצאתי לה לשון… התקלחתי הכי מהר שאני יכולה התלבשתי ונשפכתי על המיטה… האוטובוס הזה הרג אותי! כל כך לא נוח לישון שמה!
נרדמתי, לא הזיז לי טלפונים, קריאות, כניסות לחדר, כריות מתעופפות לכיווני… אני רק הייתי מתחת לשמיכה ונרדמתי לי בשקט.
התעוררתי, והסתכלתי על השעה, שיט!!! תשע וחצי! אני עוד צריכה להתלבש ולפגוש את עומר ולפגוש את יריב בשביל שלא יהרוג אותי עלזה שנפגשתי עם עומר…
"אויש התעוררת??" שני הייתה ערה ביחד עם כולם שיצאתי לבחוץ… "כמה שיחות היו ליפיפייה הנרדמת! לא הצלחתי לישון בגללך!!!"
"כן, שמתי לב" הסתכלתי על הטלפון, 5 שיחות ו2 הודעות… הוא בטח נעלב שלא באתי והברזתי לו…
"השאירו לך משהו בחדר" אמרה והמשיכה בשלה, לשבת עם החבר שלה, אביתר, ועם שאר הבנים….
נכנסתי לחדר, על המזוודה שלי הייתה קופסא קטנה ומכתב…פתחתי אותו, והוא היה ארוך:
'נשמה שלי, נסיכה שלי, אהבה שלי…
קודם כל אני רוצה שתדעי, אני מצטער כל כך, על הכל… אני לא רציתי שזה ייגמר,
את החיים שלי, ואני לא יכול בלעדייך.
אני יודע שפגעתי בך, ואני כל כך מצטער על כך! אני מקווה שבאיזה שהוא שלב, תמצאי מקום בליבך בשביל לסלוח לי, ואולי נחזור להיות ביחד, כי עלייך אני בחיים שלי לא אוותר, את תמיד תישארי בליבי, במוחי, בגופי ובמחשבותיי…
את האהבה הראשונה שלי…
אני זוכר, לפני שנתיים, באת אלינו הביתה, אחרי הרבה זמן שלא ראיתי אותך, באת לאביתר ביחד עם שני, באותו הרגע ידעתי שנהייה ביחד! כן כן, תביני כמה האהבה שלי חזקה, כמה זמן ידעתי ורציתי שנהיה ביחד.
היום הזה שבאת אל דודים שלי ביחד עם שני, ידעתי שאני חייב לעשות את הצעד הזה! אני חייב לגרום לך להיות שלי!!!! ועשיתי אותו, נישקתי אותך, וכל כך הייתי מאושר ואני לא הצטערתי עליה, ואני בטוח שאני גם בחיים לא אצטער עליה…
בכל מקרה, אני מקווה שאחרי שקראת את המכתב הזה, את תביני,
תביני כמה האהבה שלי אלייך חזקה ואני בטוח שגם שלך אליי… אני רואה את האהבה שלנו, ואני לא אוותר עליה ואני מקווה שגם את לא!
עוד הפעם אני אגיד, אני מצטער על הכל..
אני לא רגיל להביע את הרגשות שלי בכללי ובמיוחד שלא בכתב, אבל שזה הכרחי וזה למישהי מיוחדת אני אעשה את זה…
אז אהבה שלי, אני מצטער על הכל, ואני מקווה שאת תאהבי את מה שקניתי לך!
אוהב מכל הלב והנשמה, עומר'
קראתי את המכתב ולא הפסקתי לבכות… אני אוהבת אותו, אני חייבת אותו לידי עכשיו שיחבק וינשק אותי!! וליריב לא מגיע היחס הזה, לא מגיע לו איך שאני מתייחסת אליו, הוא יודע שאני הרי לא אהיה איתו באמת, ואני מעדיפה שלא לפגוע בו…
לעומר אני יודעת שאני לא אצליח לחזור עכשיו, אבל עד שאני לא אסדר את הראש אני לא אוכל להמשיך הלא, אני חייבת לשחרר את יריב מהנטל שנקרא מיילי.
אבל אני לא אעשה את זה עכשיו, אני אעשה את זה אחרי המסיבה.. אני לא רוצה להרוס לו את המסיבה, טיול אחרון שלו אחרי הכל.
התקרבתי למזוודה חזרה, ולקחתי את הקופסא, היו שם שתי שרשראות, הדברים שהוא יודע שאני הכי אוהב בעולם!! שרשרת מזהב של סוס, ועוד אחת רשום עליה `miley my love`כן הוא עשה את זה בטיילת, הוא עשה את זה בשבילי…
התקשרתי אליו בוכה, והוא ישר ענה לי..
"הלו?" זיהיתי את הקול שלו והתחלתי לבכות עוד מחדש
"אני כל כך מצטערת! אני נשבעת לך, אני אוהבת אותך כל כך אבל אני לא אצליח לחזור אלייך לפחות לא בזמן הקרוב, עדיין בגדת בי, אבל אני אסיים עם יריב בימים הקרובים ואז אני אנסה לסלוח לך, אני נשבעת לך! רק תן לי את הזמן… טוב נשמה שלי?" אמרתי לא מפסיקה לבכות..
"חכי שניה!" אמר לי וניתק… אחרי שלוש דקות הייתה דפיקה בדלת… זה היה עומר.. "מיילי נמצאת?"
"כן היא בפנים, בחדר שלה, תיכנס!" אבירן אמר לו, אביתר בא אליו ושאל אותו אם הכל בסדר אבל הוא לא ענה, הוא נכנס אליי… וסגר את הדלת…
"אני מצטער, על הכל!" אמר והעיניים שלו היו אדומות..
"אני אוהבת אותך, כל כך!" אמרתי ורצתי אליו לחיבוק
"גם אני אותך אהבה שלי…"
"המכתב שלך, והשרשראות שקנית לי, תודה על הכל!!" חייכתי אליו והוא רק המשיך לחבק אותי ולהסניף את ריחי ואני את ריחו..
"זה בסדר.. אני מקווה שהבנת את כל מה שאמרתי שמה, הכל שמה, הוא מתוך ליבי!"
"רוצה שאני אגיד לך מה שאני מרגישה?" שאלתי אותו והושבתי אותו על המיטה..
"אני כבר יודע איך את מרגישה, את אוהבת אותי, כל כך לפי דברייך אבל את פגועה כל כך ממה שעשיתי לך ואת מנסה לסלוח לי ואת צריכה את הזמן שלך!" אמר ואני רק התקרבתי אליו… זה בדיוק מה שאני צריכה, אבל יותר מהכל אני צריכה עכשיו רק את החיבוק שלך…
הוא פרס את ידיו ועטף אותי בהן, כל כך נאהבת הרגשתי… באותו הרגע כבר סלחתי לו על הכל, אבל אני לא יכולה לעשות את זה ככה, לפחות לא בטיול, אני צריכה לחכות עם זה, עוד קצת, עוד טיפה… לפחות עד שאני אפרד מיריב, ושזה לא יהיה טרי, שזה לא יזרע לו מלח על הפצעים…
"אני אוהבת אותך!"
"גם אני אוהב אותך!" אמר והתקרב אל שפתיי והתנשקנו נשיקה מתוקה, אבל ישר דחפתי אותו ממני..
"אני מצטערת, אבל זה לא לעניין, לפחות לא עכשיו" אמרתי והמשכתי עם הבכי…
"את צודקת אני מצטער!" חייך ונשארנו עוד דקה לדבר ואז הייתי כבר חייבת להתארגן, אז הוא הלך ואני הלכתי להתארגן… בתקווה שהיום הכל יסתדר… או שלא?